הלטאה המקורננת מטקסס מסוגלת להתיז דם כדי להרתיע טורפים, ובמחקר הפעילה את המנגנון בכ־85% מהמפגשים עם כלב. לצד יכולות ההגנה החריגות, היא מתמודדת עם הצטמצמות אוכלוסיות ופגיעה בסביבת מחייתה.

במפגש בין כלב ללטאה קטנה, נדמה שלזוחל אין הרבה סיכוי. אלא שללטאה המקורננת מטקסס יש דרך מפתיעה לגרום לטורף לסגת: היא מתיזה דם מאזור העיניים, ובו חומר שטעמו דוחה במיוחד כלבים, שועלים וקויוטים.

מחקר שבחן את התגובה הזאת מצא כי הלטאות התיזו דם ב־47 מתוך 55 מפגשים מבוקרים עם כלב, כ־85 אחוז מהמקרים. כשאדם חיקה את התנהגות הכלב, הן השתמשו באמצעי ההגנה בתדירות נמוכה בהרבה. ההבדל מלמד כי סוג האיום משפיע על התגובה.

מדובר באיגואנית המקרינה הטקסנית, ששמה המדעי Phrynosoma cornutum, ומוכרת גם בכינוי "לטאת דם". גופה רחב ושטוח, ראשה עטור קרניים ולאורך צדיה קשקשים משוננים. המראה העגלגל העניק לה בטקסס גם את הכינוי “horny toad”, קרפדה מקורננת, אף שהיא לטאה לכל דבר.

איך הדם ניתז החוצה?

מאחורי התופעה עומד שינוי בלחץ הדם בראש. הלטאה מסוגלת להגביל את יציאת הדם ממנו, וכך להעלות את הלחץ בחללים מלאי הדם שסביב עיניה. כשהלחץ גובר, כלי דם זעירים באזור העפעפיים נקרעים ומאפשרים לדם לפרוץ החוצה. באחד המקרים שתועדו הגיע הזרם למרחק של כמעט מטר.

זו אינה התגובה הראשונה שלה לסכנה. בדרך כלל היא מנסה להישאר מוסתרת בעזרת צבעי הגוף, המשתלבים בקרקע החומה והיבשה. אם טורף מבחין בה, היא עשויה לרוץ בפתאומיות ולעצור לאחר מרחק קצר, תנועה שמקשה עליו לעקוב אחריה.

כשהוא ממשיך להתקרב, היא יכולה לנפח את גופה. יחד עם הקרניים והקשקשים הבולטים, הדבר מקשה על בליעתה. התזת הדם היא אמצעי הגנה נוסף, המופעל בעיקר מול טורפים מסוימים כשהאיום נמשך.

מסוגלת להתמודד גם עם נמלים עוקצות

יכולותיה המיוחדות של הלטאה באות לידי ביטוי גם בזמן האכילה. נמלי קציר מהוות חלק גדול מתזונתה, למרות הלסתות החזקות והעוקץ שלהן.

על פי מחקר שבחן לטאות מקורננות מהסוג הזה, גורם המצוי בפלזמת הדם שלהן מנטרל את ארס הנמלים. ריר רב באזור הלוע והוושט מסייע ללכוד ולנטרל את החרקים הנבלעים.

מול הפגיעה בסביבה, ההגנות אינן מספיקות

היכולת להרתיע טורפים ולאכול נמלים עוקצות אינה מבטיחה את עתידה של הלטאה. בטקסס היא מוגדרת כמין מאוים, ואוכלוסיותיה נעלמו מחלקים גדולים מהאזורים שבהם חיה בעבר.

התרחבות יישובים, חקלאות, שימוש בחומרי הדברה ופגיעה בבתי הגידול מצמצמים את תנאי המחיה שלה. לכך מצטרפים אובדן נמלי הקציר, שעליהן היא נשענת כמקור מזון, והשינויים שגרמה נמלת האש הפולשת בסביבה. מחקר משנת 2021 תיאר ירידה באוכלוסיות בחלקים נרחבים ממזרח תחום תפוצתה.

בניסיון לשנות את המגמה, גני חיות, חוקרים וגופי שימור מפעילים תוכניות רבייה והשבה לטבע. המטרה היא להחזיר את הזוחל יוצא הדופן לאזורים שמהם נעלם ולשקם את אוכלוסיותיו.