בחוקי הפיזיקה והכימיה הרגילים ששולטים בעולמנו, קיימת מוסכמה ברורה כמעט לכל חומר: כשחומר מתקרר והופך מנוזל למוצק, החלקיקים שלו נדחסים, הוא נעשה צפוף יותר ושוקע למטה. שעווה מוצקה, למשל, תצנח למעמקי השעווה הנוזלית. אבל בורא עולם בחר להחריג מחוקי הטבע, בין היתר, את החומר החיוני ביותר לחיים - המים - והטמיע בהם תכונה פלאית שמדענים מכנים "האנומליה של המים".

כשאגם או נהר מתחילים להתקרר בחורף, המים הקרים והדחוסים אכן שוקעים למטה. אבל כשטמפרטורת המים מגיעה לכ-4 מעלות צלזיוס, לפתע המים מפסיקים להצטמק ובמקום זאת מתחילים להתרחב! כשהם קופאים לחלוטין ב-0 מעלות, מולקולות המים מסתדרות במבנה גבישי מרווח, שיש בו תעלות משושות ריקות, והמים מתרחבים. כתוצאה מכך הקרח המוצק הופך לצפוף פחות מהמים הנוזליים שסביבו, ובמקום לשקוע לתחתית, הוא צף למעלה.

הפלא האדיר שטבע הקדוש ברוך הוא בבריאה, לא סתמי כלל וכלל: אילו המים היו מתנהגים כמו שאר החומרים בטבע, הקרח היה שוקע לתחתית האגם, ובית הגידול של הדגים והצמחים במעמקים היה נפגע. במילים אחרות, בזכות ה"חריגה" הקרח הצף אוטם את האגם מפני הקור הקיצוני ושומר על המים שמתחתיו מעל לטמפרטורת האפס: כך, בזמן שבחוץ משתוללת סופה קפואה, הדגים והיצורים במעמקים ממשיכים לחיות בשלווה.