לאחר שאברהם אבינו קובר את שרה ומשיא את יצחק לרבקה, מספרת לנו התורה: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה" דמות חדשה כביכול נכנסת אל הבמה. אולם חז"ל חושפים בפנינו גילוי מטלטל: "קטורה זו הגר".

כדי להבין את השם "קטורה", עלינו לזכור מי הייתה הגר. היא התחילה כנסיכה מצרית, בתו של פרעה, שבחרה לעזוב את ארמון המלכות לטובת שפחה בבית אברהם ושרה. אולם, המורכבות בבית הובילה בסופו של דבר לגירושה אל המדבר. בשלב ההוא, שמה היה "הָגָר" - שם המזכיר לשון גרות וזרות.

והנה, השנים עברו. שרה אמנו נפטרה, ואברהם אבינו מחפש להשיב את הגר. בזמן שחלף, הגר לא חזרה לתרבות מצרים. המדרש מספר שהיא "קשרה פתחה", כלומר, חיה בחסידות, בפרישות ובנאמנות לדרך שלמדה בבית אברהם. כשראו חז"ל את השינוי הזה, הם הסבירו שנקראה קטורה "על שם שנאים מעשיה כקטורת".

הקטורת הייתה העבודה המקודשת והסודית ביותר, שנועדה לייצר ריח ניחוח לה'. ייחודה של הקטורת היה בכך שהיא הורכבה מסממנים שונים, וביניהם ה"חלבנה" - סממן שריחו בפני עצמו היה רע ומר. אך כאשר כתשו וערבבו אותו יחד עם שאר הסממנים, הוא הפך לחלק מריח נפלא שאין כדוגמתו.

זה בדיוק סיפורה של קטורה. חייה המוקדמים הכילו רגעים מרים: קושי, גירוש, בדידות ומשברים. על ידי הזיכוך והתשובה שעשתה, היא לקחה את אותם רגעים מרים, שחקה וכתשה אותם לכדי עבודת השם פנימית, והפכה אותם ל"קטורת".

שמה החדש של קטורה מלמד אותנו ששם האדם נבנה מהיכולת שלו להתעלות מעל עברו ולאפשר למעשיו הנוכחיים להגדיר אותו מחדש.