מי באמת שומר על עם ישראל?

אחד האנשים שניסו להתמודד ברצינות עם השאלה הזאת היה הפילוסוף והוגה הדעות הרוסי ניקולאי ברדיאייב, מגדולי ההוגים הרוסים במאה העשרים. ברדיאייב עסק רבות בשאלה מה מניע את ההיסטוריה האנושית ומה קובע את גורלם של עמים. בצעירותו הוא נמשך לתפיסה המטריאליסטית, שלפיה גורלן של אומות נקבע בעיקר על ידי גורמים חומריים, כמו כלכלה, מלחמות, כוח צבאי ותנאים חברתיים.

על פי תפיסה זו, אפשר לנסות ולהסביר את עלייתן ונפילתן של אומות באמצעות הכוחות והנסיבות שפעלו עליהן. יש עמים שמתחזקים, יש שנחלשים, ויש כאלה שבסופו של דבר נעלמים או נטמעים בעמים אחרים. אלא שכאשר ברדיאייב ניסה לבחון את התפיסה הזאת על ההיסטוריה של העם היהודי, הוא נתקל בבעיה. משהו כאן פשוט לא הסתדר לו.

בספרו "משמעות ההיסטוריה" הוא מספר כיצד המפגש עם ההיסטוריה היהודית ערער את תפיסתו:

"בצעירותי ניסיתי לאמת את הפרשנות המטריאליסטית להיסטוריה על ידי הצמדתה לקורותיהם של עמים. אני זוכר כיצד קרסה פרשנות זו במקרה של היהודים, שגורלם נראה בלתי מתקבל על הדעת מנקודת מבט מטריאליסטית...

הישרדותם [של היהודים] היא תופעה מסתורית ומופלאה המלמדת שחייו של העם הזה נשלטים בידי נטייה מיוחדת שנקבעה מראש, המתגברת על תהליכי ההסתגלות שמציעה הפרשנות המטריאליסטית של ההיסטוריה. הישרדותם של היהודים, חסינותם מפני חורבנות, עמידותם בתנאים יוצאי דופן, התפקיד הגורלי שמילאו בהיסטוריה, כל אלה מצביעים על היסודות המיוחדים והמסתוריים שקורות ימיו של העם הזה מושתתים עליהם."

מעניין לראות כיצד דווקא פילוסוף שניסה להסביר את ההיסטוריה באמצעות גורמים חומריים, הגיע למסקנה שבמקרה של העם היהודי ההסברים הללו אינם מספקים. בעיניו, עצם קיומו של העם היהודי מעיד על משהו עמוק יותר, על כוח מיוחד שמלווה את העם הזה לאורך ההיסטוריה.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה מעניינת במיוחד.

עד עכשיו ראינו כיצד סופרים והוגים שונים, שאינם בני העם היהודי, התבוננו בהיסטוריה שלנו וניסו להבין את סוד קיומנו. חלקם תיארו את התופעה כנס, אחרים ראו בה מסתורין היסטורי, אבל כולם הביעו בדרכם את אותה תמיהה: כיצד העם היהודי עדיין כאן?

אלא שמתברר שכבר לפני מאות רבות של שנים, חכמי ישראל התייחסו בדיוק לשאלה הזאת, ואף נתנו לה תשובה.

במדרש תנחומא מובא דו־שיח מעניין בין אדריאנוס, קיסר רומי, לבין התנא רבי יהושע. אדריאנוס, שהיה ממנהיגיה של האימפריה הרומית האדירה, מתבונן במציאות המוזרה הזאת, עם ישראל שעומד איתן מול עמים רבים המבקשים לפגוע בו ובכל זאת ממשיך להתקיים. וכך הוא אומר לרבי יהושע:

" גדולה הכבשה [עם ישראל] העומדת בין שבעים זאבים"

חישבו לרגע על הדימוי של אדריאנוס, עומדת כבשה אחת קטנה שמוקפת מסביבה בשבעים זאבים רעבים ובכל זאת היא מצליחה להישאר בחיים. הרי גם אנחנו לא היינו נותנים לכך שום סיכוי! זה בדיוק מה שהפליא את אדריאנוס. מבחינתו, העם היהודי דומה לכבשה קטנה וחסרת אונים, המוקפת מכל עבר באויבים חזקים ממנה. כיצד היא מצליחה לשרוד?

אלא שכאן משיב לו רבי יהושע תשובה קצרה, שמשנה לחלוטין את נקודת המבט:

"גדול הוא הרועה [הבורא] שמצילה ושומרה, ושוברן לפניה, כל כלי יוצר עליך לא יצלח".

בעוד אדריאנוס מתפעל מהכבשה, רבי יהושע מפנה את מבטו אל הרועה. אדריאנוס רואה עם קטן שמצליח לשרוד כנגד כל הסיכויים. רבי יהושע מסביר לו שהסוד אינו רק בכוחה של הכבשה, אלא במי ששומר עליה.

וכאן, למעשה, טמונה התשובה היהודית לחידת קיומו של עם ישראל. על פי האמונה היהודית, העם היהודי אינו עוד עם בין עמי העולם. זהו עם שבורא עולם בחר בו, כרת עמו ברית והטיל עליו שליחות מיוחדת. לכן גם קיומו לאורך הדורות אינו רק תוצאה של נסיבות היסטוריות או כושר הישרדות יוצא דופן, אלא ביטוי להשגחת הבורא המלווה אותו לאורך ההיסטוריה.