השפם שעל פני החתול מוכר לכולם, אך מתברר כי הקב"ה העניק לו שערות חישה מיוחדות גם בחלק האחורי של רגליו הקדמיות. מדובר במנגנון מופלא שברא ה' בתוכו שמסייע לו להתמודד עם מגבלה בראייתו ולהתמצא בסביבתו.

שערות השפם, המכונות ויבריסות, עבות וקשיחות פי כמה משערות הפרווה הרגילות. אמנם אין בהן עצבים, אך בסיסיהן נטועים בקולטנים העשירים בקצות עצבים, ולכן הן רגישות מאוד למגע ולתנועה.

"שערות השפם בפנים רגישות כמו קצות האצבעות של בני האדם", הסבירה רובין גרנט, מומחית לחקר החושים מאוניברסיטת מנצ'סטר מטרופוליטן בבריטניה.

למה החתול זקוק לשפם ברגליים?

חתולים רואים היטב עצמים רחוקים, אך מתקשים להתמקד בדברים הנמצאים במרחק של פחות מ-25 סנטימטרים מעיניהם. בזמן טיפוס, הליכה במקום מורכב או אחיזת טרף, החתול אינו תמיד מסוגל לראות בבירור את המתרחש סמוך לכפותיו.

כאן נכנסות לפעולה שערות החישה שברגליים. הן קולטות את המגע עם עצמים קרובים ומשלימות את המידע שהחתול אינו מקבל באמצעות הראייה.

בחלק האחורי של כל רגל קדמית צומחות בין ארבע לשש שערות כאלה, שאורכן כשניים עד שלושה סנטימטרים. החוקרים מעריכים כי הן מסייעות לחתול להניח את כפותיו בבטחה, במיוחד בזמן טיפוס או תנועה מורכבת, וייתכן שהן מסייעות לו גם לשלוט בטרף שהוא אוחז.

מערכת חישה שלמה

גם השפם שעל פני החתול ממלא תפקיד חיוני. בממוצע יש לו 12 שערות ארוכות בכל צד של החרטום, והן מסייעות לו לאתר חפצים קרובים, במיוחד כאשר התאורה חלשה.

שערות חישה נוספות נמצאות מעל העיניים, בסנטר ובצדי הראש. השערות שמעל העיניים עשויות לגרום לחתול למצמץ כאשר עצם מתקרב אליהן, וכך לסייע בהגנה על ראייתו.

תפקידן המדויק של שערות הרגליים עדיין אינו ידוע בוודאות. עם זאת, לדברי גרנט, "הן כנראה מכוונות את התנועה, כלומר מסייעות במיקום בטוח של הכפות הקדמיות, במיוחד במהלך תנועה מורכבת כמו טיפוס".

כך, דווקא במקום שבו ראייתו של החתול מוגבלת, הוא מצויד במערכת חישה רגישה המשלימה את החסר. זהו מנגנון מופלא המותאם לצרכיו ולאורח חייו.