"ראיתי את עצמי מחוץ לגוף - פחדתי שאני מת": המסע המטלטל של אליה פדרמן אל התורה

בלב תל אביב של פעם, בבית שכולו ערכים ומסירות לתנועה המפאייניקית, צמח מי שיהפוך לימים לאחד הסיפורים המרתקים של עולם התשובה בדורנו. אליה פדרמן, איש מקצוע מוערך ואדריכל שתכנן מבני בוטיק יוקרתיים במו ידיו, מצא את עצמו במסע חוצה יבשות ועולמות רוחניים, עד שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה בתוך דפי הגמרא. בראיון גלוי לב ומטלטל לסדרת "הדרך חזרה הביתה" של ערוץ 2000, הוא מגולל את התחנות שעבר, מהשרטוטים האדריכליים ועד לסיום הש"ס.

אליה מתאר את ראשית דרכו כילד תל אביבי טיפוסי שהאמנות והתכנון היו מרכז עולמו. האדריכלות הייתה אהבת חיי הגדולה, הוא מספר בהתרגשות, תוך שהוא מציג את תוכניות הבנייה המפורטות שעליהן עמל. עבורו, לא היה מדובר רק בבניינים סטנדרטיים אלא ביצירות אמנות של ממש. אך לצד ההצלחה המקצועית, הנפש לא מצאה מרגוע. בגיל שלושים, עם פטירתו הכואבת של אביו, החלו להתעורר בו התקפות חרדה קשות שתלשו אותו משגרת חייו. בחיפוש אחר מזור, הוא פנה לעולם המדיטציה הטרנסצנדנטלית והיוגה, שם החל להבין לראשונה שישנה מציאות רוחנית מעבר לחומר ולבטון.

אחת החוויות העוצמתיות ביותר שעיצבו את תפיסת עולמו התרחשה בכפר הנופש באמירים. אליה מתאר כיצד התעורר בשעה חמש לפנות בוקר לתרגול מדיטציה, ופתאום חווה חוויה חוץ גופית מדהימה. מצאתי את עצמי מסתכל על הגוף שלי מלמעלה, מהתקרה של החדר, הוא משחזר ביראה. באותם רגעים הוא הבין מעבר לכל ספק שהנשמה היא ישות נפרדת ושקיימים עולמות שמעבר לחושים הגשמיים. החוויה הזו מילאה אותו בתערובת של התרגשות ופחד מוות, והבהירה לו שחייו לא יוכלו להמשיך באותו מסלול חומרי.

במשך שנים פעל אליה כמדריך רוחני פופולרי. הוא העביר מעל מאות סדנאות ברחבי הארץ, לקח קבוצות לים המלח והוליך אנשים בנפתולי המדבר. מה שמעניין הוא שכבר אז, באופן תת מודע, הוא שילב אלמנטים יהודיים בתוך התרגולים שלו. המדיטציה הכי חזקה שהעברתי, שחיברה את כולם, הייתה עם פסוק שמע ישראל, הוא מגלה. הוא השתמש במילים הקדושות הללו כמנטרה עבור אנשים רחוקים לגמרי מתורה ומצוות, וחש בכוח העצום הטמון בהן. עם זאת, למרות כל העשייה הרוחנית וה"כוחות" שחש שקיבל מעולם הרוחות, הוא מעיד בכנות כי לא היה מאושר. החיים האישיים והכלכליים היו בשפל, והוא הרגיש שבוי בידי כוחות שאינם מעניקים לו שלווה אמיתית.

הנס הגדול שהביא לשינוי הסופי התרחש בסלון ביתו בתל אביב כשהיה בן 53. בעודו צופה בחדשות כהרגלו ומחזיק את בתו התינוקת, החל שידור של תמונות קשות ומדממות. התינוקת החלה לצרוח בבהלה, ולפתע התמונה על המסך קפאה. אליה ניסה להחליף ערוצים, אך גילה להפתעתו שכל הערוצים תקועים על אותה תמונה דוממת, מלבד ערוץ אחד בלבד שעבד כסדרו. התופעה הזו חזרה על עצמה ערב אחרי ערב, עד שהבין שמדובר באיתות משמים. רב שאיתו התייעץ הסביר לו שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו, וכי הגיעה העת לטהר את עיניו ולהפסיק לצפות בתכנים המזיקים לנשמה.

השלב האחרון במסע היה המפגש עם הרב פרוספר. אליה הגיע להרצאה שעסקה בהשוואה בין דתות המזרח ליהדות, ושם נפלו כל המחיצות. הוא הבין שכל מה שחיפש בהודו וביוגה נמצא בעצם בתוך הבית פנימה, בתורת ישראל. הוא החל ללמוד גמרא והתאהב בה בצורה בלתי רגילה. הלימוד הפך למדיטציה הנפלאה ביותר שחווה, כזו שממלאת את הנפש בהרחבה ובתחושת עונג עילאית. לאט לאט נכנסו לחייו שמירת שבת, תפילין וקדושה, ואיתם הגיעה השמחה האמיתית שחיפש כל השנים.

כיום, אליה פדרמן הוא אדם שחי ונושם את הש"ס. בגיל 57 הוא החל ללמוד את הדף היומי, ובגיל 66 זכה לסיים את כל הש"ס בפעם הראשונה. כיום הוא כבר נמצא בעיצומו של הסבב השני ואף זכה להוציא שני ספרים לאור בנושאי יהדות. זהו גן עדן אמיתי, הוא מסכם את דבריו. התחושה היא של דיוק ונכונות. כל הכוחות שחיפשתי בעבר היו כוחות של טומאה, והיום אני מרגיש את התרחבות הלב בתוך בית המדרש. סיפורו של אליה הוא עדות חיה לכך שלעולם לא מאוחר לשוב הביתה, וכי האוצרות הכי גדולים נמצאים ממש מתחת לידיים שלנו, בין דפי הספרים הקדושים של עם ישראל.