בעולם הכדורגל המקצועי קשה למצוא דמויות שמציבות את יראת השמיים ושמירת המצוות מעל כל תהילה גשמית ורווח כספי. מוטי קריספיל, מאמן כדורגל בן 39 המתגורר במגדל העמק ואב לשלושה ילדים, מוכיח יום יום כי אפשר לחיות אחרת. קריספיל, המפעיל חוגי כדורגל פרטיים ומאמן בליגת העל בעירוני טבריה, צמח בסביבה ספורטיבית תחרותית, אך בחר להשליך את יהבו על בורא עולם בענווה ובפשטות.
שורשיו של קריספיל נטועים במגדל העמק. הוא גדל בבית מסורתי שבו הכירו את קדושת השבת, אך בצעירותו משכו אותו פיתויי הגיל ולא תמיד הקפיד על שמירת שבת כהלכתה. כשחקן צעיר שיחק בהפועל מגדל העמק, עבר למחלקת הנוער של עמק יזרעאל המסונפת להפועל חיפה, ואף הגיע לנצרת עילית בעת ששיחקה בליגת העל. כאשר נוכח לדעת שאינו מתקדם כשחקן פעיל, בחר "לתלות את נעליו". כבר למחרת פרישתו מונה לעוזר מאמן, מתוך ידיעה ברורה שזהו תחום עיסוקו המבוקש. באותה תקופה משך עולם הכדורגל סביבו חברים, מועדונים, מסעדות ובילויים נוצצים המאפיינים את הענף.
לאחר שהכיר את רעייתו לירון ונישא לה כעבור שלוש שנים, החל הזוג להקים את ביתו. נולדו להם שלושה ילדים: הבכור פאר, הבן האמצעי הדר, והצעיר אורי. אך דווקא כאשר נדמה היה שהחיים מתנהלים במסלולם, הגיע ניסיון מטלטל ששינה את חייהם מן הקצה אל הקצה.
בהגיע בנם האמצעי הדר לגיל שלוש, התבשרו כי הוא מאובחן על הרצף האוטיסטי. קריספיל מתאר את הרגעים ההם כשבר עמוק שבו חש שעולמו חרב עליו. מרוב צער נפל למשכב, סבל מחום גופני גבוה ונותר מרותק למיטתו במשך יומיים שלמים בלא יכולת לקום. המשפחה ניצבה בפני מציאות חדשה ומורכבת. אולם מתוך המשבר הגדול הזה, נבנתה עוצמה רוחנית חדשה.
בחלוף הזמן למדו בני הזוג לקבל את המצב, להבין את עולמו של הדר ולהעניק לו את המענה המיטבי במסגרת בית ספר לחינוך מיוחד. כיום רואה קריספיל בבנו את המתנה היקרה ביותר שהעניק לו הקדוש ברוך הוא. בכל בוקר הוא פותח בהודיה מעומק הלב על הבן שממלא את חייו בגאווה ובאושר בלתי נדלים. בביתם מכנים אותו כילד שהוא מתנה. הוא מדגיש תמיד את דמותה המופלאה של רעייתו לירון, אותה הוא מגדיר כאישה גיבורה וחזקה המהווה את אבן הדרך של חייו, ושבזכותה הכל מתאפשר. קריספיל מאמין באמונה שלמה כי אם הבורא הפקיד בידם את הנשמה הזו, אות הוא כי יש בהם את הכוחות להתמודד עם המשימה.
הניסיון המשפחתי הוביל את בני הזוג להתקרבות עמוקה אל אביהם שבשמיים. אם בעבר שמרו שבת רק בחלק מהזמנים, הרי שכעת החליטו ללכת עם האמת עד הסוף. הם החלו להקפיד על שמירת שבת מלאה ורשמו את ילדיהם לחינוך דתי. הדרך הייתה רצופה מבחנים: חברים הזמינו לבילויים בים, וזוגות מקורבים הציעו חופשות בחוץ לארץ שנפלו על ימי השבת. קריספיל ואשתו ידעו להשאיר את כל הפיתויים מאחור. השהות סביב שולחן השבת, הזמירות והאחדות המשפחתית העניקו להם חוסן אדיר, כאשר לדבריו שמירת השבת הולידה ישועות גדולות בחייהם.
עבור מאמן בליגת העל, שמירת השבת מציבה אתגרים מורכבים במיוחד. משחקים רבים נערכים בסמוך לשבת או גולשים לתוכה. בעוד קבוצתו עירוני טבריה ממתינה להכשרת מגרשה הביתי ומארחת בנוף הגליל, במשחקי חוץ מול קבוצה מן המגזר הערבי אין בנמצא מלונות בסמוך לאצטדיון. קריספיל שוכר דירת אירוח במושב אשחר הסמוך, וצועד ברגל 45 דקות אל המגרש, לעיתים אף דרך הכפר תוך נטילת סיכון אישי. הוא אינו מהסס, מתוך ידיעה שמי שמקריב מעצמו למען השבת, הקדוש ברוך הוא מלווה אותו ושומר עליו. גם בתקופתו בליגה הלאומית נהג לקחת מלון סמוך ולצעוד רגלית, לעיתים חצי שעה ולעיתים שעתיים או שלוש שעות, ללא תלונות ובתודה מתמדת על הזכות לעסוק במקצוע האהוב עליו בלא פגיעה בשבת.
רגע המבחן המקצועי הגדול ביותר הגיע כאשר קיבל הצעה מפתה מקבוצה בכירה בקפריסין לשמש כעוזר מאמן, בשכר גבוה בהרבה מזה שהרוויח בטבריה. הפיתוי להתקדם לחוץ לארץ היה עצום, אך קריספיל שקל את הדברים בכובד ראש והבין שהמהלך עלול לפגוע בשמירת השבת. מתוך העדפת עולם הרוח על פני ממון ותהילה, דחה את ההצעה ובחר להישאר בטבריה, במקום שמעניק לו עוגן לשמירת השבת.
את סוד יציבותו תולה קריספיל אך ורק בקדוש ברוך הוא. חרף ההצלחה על כר הדשא, הוא שואף להישאר אדם פשוט וצנוע שמתייחס בכבוד לכל אדם. לדידו, דווקא מידות הצניעות והענווה הן שהביאו אותו להישגיו, והן שימשיכו להאיר את דרכו הלאה.
