עומרי גורן, כיום בן 30, נשוי לאוסי ואב לאילי, הוא מוזיקאי ויוצר בעל סיפור חיים מרתק ומטלטל. הוא נולד לאם יהודייה ולאב שאינו יהודי, אשר בחר לעזוב את הארץ ולברוח מיד לאחר הלידה. היעדרותו המוחלטת של האב הותירה בלבו של עומרי פצע עמוק וגעגוע מתמיד לחיבוק אבהי. כילד רגיש ומרדן, התקשה עומרי לקבל מרות וסמכות, ואימו נאלצה להתמודד עם קשיים רבים ועם שיחות יומיות מצד הנהלת בית הספר.
כשהיה בן עשר, הגיע אביו לביקור קצר של שבועיים בארץ, ימים שבהם חווה עומרי אושר גדול לצד ניסיון למתוח גבולות. במהלך משחק כדורגל בגבעתיים, אמר לו אביו לקיים מצוות כבד את אביך ואת אמך, וברגע הזה חיבק אותו עומרי מתוך צורך עמוק בגבולות ובאהבה. הפרידה בשדה התעופה הייתה שוברת לב, ועומרי ואחותו התפרקו בבכי. בהמשך יצא עומרי לרחובות בגיל 15, החל לעשן ולשתות, ואף ישן בחניון בשכונת נחלאות בירושלים. הוא ניגן בגיטרה ברחוב כדי לקבל מעט פרוטות לאוכל, ובצפת חווה תחושת רעב קשה מול ריח הלחמניות במאפייה.
ערב גיוסו הסתבך עומרי במעשים פליליים של העברת סמים, אך רגע לפני שנשלח למאסר ממושך, התערב קצין נוער בשם יוסי והבטיח למפקד התחנה לדבר איתו כדי להציל את חייו. בזכות אותה התערבות התגייס עומרי לצהל, שירת כלוחם ומפקד צוות, ואף קיבל דירה מצהל. לאחר השחרור התגבר על הבושה, החל לנגן ברחוב וגילה כי המוזיקה שלו נוגעת בלבבות, והבין כי שליחותו בעולם היא לשמח את עם ישראל.
פרוץ מלחמת השביעי באוקטובר בבוקר שמחת תורה זעזע את עולמו של עומרי והעמיד אותו מול הברירה להתפרק או להאמין בקדוש ברוך הוא. עומרי קיבל החלטה נחושה לחזור בתשובה שלמה ולדבוק באמונה בעוצמה של העם היהודי. במסגרת שירות המילואים הוא קיבל תפקיד קדוש וקשה מנשוא של חילוץ חללי צהל מתוך רצועת עזה, משימה שבה עסק במשך כמעט שנה שלמה. האמונה בשליחות והיחס המכובד לחללים, כולל אמירת פרקי תהילים תוך כדי חילוצם, הם שהחזיקו אותו מול המראות הקשים. המפגש הנרגש שלו עם הורים שכולים במלון היער הסודי הוביל לפריקת רגשות עצומה ולבכי ממושך של חמש שעות, שבו שחרר את הכאב שנאגר בלבו.
למרות השנים שחלפו, עומרי שמר על קשר הודעות עם אביו והקפיד לשלוח לו תמונות של הנכד. כיום נסגר המעגל כאשר הופעות באוסטרליה מאפשרות לו לפגוש את אביו לאחר עשרים ואחת שנה שלא התראו. עומרי מסכם במסר מחזק וקורא לכל אדם למחול ולרוץ לחיבוק עם אביו, ללא קשר למשקעי העבר.
