הרב דותן קרתי, כיום בן 47, נשוי למירב ואב לשבעה ילדים, גדל בילדותו בקיבוץ כפר רופין שהיה קיבוץ חילוני לחלוטין. בילדותו הוא לא גדל עם שום זיקה לדת או ליהדות, ואף חונך לעמדה נחרצת נגד שמירת כשרות. למרות זאת, ככל שבגר התעוררה בליבו תסיסה פנימית ותחושה עמוקה כי חייב להיות משהו גבוה יותר מכל מה שמתרחש בעולם הגשמי. בשנת 1999 חלה נקודת מפנה ראשונה בחייו, כאשר נסע עם בני משפחתו לנפאל לרגל חתונת אחיו. לאחר סיום הטיול המשפחתי הוא בחר להישאר לבדו והמשיך לטיול בהודו שם קבע להיפגש עם חברו הטוב.
השהות בהודו מזמנת עמה חוויות מטלטלות רבות, ושם נזרעו גם הניצנים הראשונים של החיבור שלו לחסידות חב"ד. חברו הטוב ביקש להגיע לבית חב"ד כדי להניח תפילין לפני כניסת השבת, ודותן הסכים להתלוות אליו למענו. במהלך הסעודה בבית חב"ד נחשף דותן לאווירה נעימה ומקבלת. באותו מעמד הוא הניח תפילין בפעם הראשונה בחייו, והנוכחים אף חגגו לו שמחת בר מצווה מרגשת.
המפנה הדרמטי והקשה התרחש בעת שהותם בהרי ההימלאיה בצפון הודו. במהלך הסיור נעקץ דותן על ידי יתוש. בחלוף הזמן החלה העקיצה לגדול מתחת לעורו ולכסוס בבשרו, עד שהתפתחה לפצע מוגלתי זועק ולחור עמוק ברגלו. דותן חווה קריסת מערכות, עייפות כבדה וחוסר יכולת לעמוד על הרגליים במשך כמה שבועות. כל התרופות הרבות שהביא עמו מהארץ לא הועילו כלל מול הזיהום הקשה. חברו הבהיר לו כי בית החולים הקרוב מרוחק ימי הליכה רבים והציע להם להתפלל לבורא עולם, אך דותן סירב ואמר שהוא מאמין רק בעצמו. בתגובה לכך התרגז החבר, לקח את תיקו ועזב את החדר כדי לזעזע אותו, והותיר את דותן בודד, חסר אונים וללא אמצעי תקשורת.
כשהוא שכב בודד בחדר, שבור לב ומביט בתקרה, פנה דותן לראשונה בחייו אל הקדוש ברוך הוא. הוא אמר לבורא כי הוא מודה שמאז שנולד הוא לא עשה דבר ממה שהשם ביקש, אך כעת הוא נמצא בצרה איומה וזקוק לעזרתו. במשך שעה תמימה הוא בכה, צעק פסוקים כמו אנא השם הושיעה נא, והתפלל מעומק הלב. בתום שעת התפילה חזר החבר לחדר והסביר כי לא התכוון לעזוב באמת אלא רק לעורר אותו. למחרת התרחש נס גלוי: אל הכפר הנידח הגיעה בחורה שוויצרית שגדלה כנוצריה אך חשה מילדות דחף לעזור ליהודים בעולם. כשהבינה כי במלון שוכב צעיר פצוע, היא הגיעה עם תרופה מיוחדת שהביאה עמה מראש. היא שפכה את התרופה לתוך החור ברגלו, ועל אף הכאב העז הושמדה התולעת והפצע החל להירפא. כששאלו לשמה, התברר כי פירוש שמה בשפה המקומית הוא תפילה.
בעקבות הנס הגדול וההבנה כי בורא עולם היה שם בשבילו בשעת צרה, החליט דותן לחקור את היהדות ולהניח תפילין. כשחזר לארץ, הלך בקיבוץ כפר רופין עם כיפה וציצית, דבר שעורר תדהמה רבה בקרב התושבים שהכירו אותו בילדותו. במשך 18 השנים האחרונות מנהל הרב דותן קרתי את מחלקת דת ומסורת באגודת הסטודנטים במכללה גדולה, שם הוא מארגן אירועים יומיים, הדלקת נרות חנוכה ופעילות רוחנית עשירה. גולת הכותרת של עשייתו הברוכה היא ליווי של למעלה מאלף זוגות מקרב הסטודנטים והמרצים לחופה וקידושין כדת משה וישראל, מתוך תחושת שליחות עמוקה ומלאת הודיה לבורא עולם.
