כשהיינו ילדים, חג הסוכות היה בשבילנו מלא שמחה ותמימות. היינו רואים משפחות שבונות סוכה, מקשטות אותה ומתכוננות לחג, וגם אנחנו רצינו לחוות את אותה שמחה. היינו אוספים קרשים, מביאים פטיש, מסמרים, סכך וקישוטים פשוטים, ובונים יחד סוכה מאולתרת.
באותם ימים לא הכרנו את פנימיות המצווה. לא ידענו על העומק הגדול שמסתתר מאחורי הסכך, הדפנות וארבעת המינים. פשוט בנינו סוכה מתוך תמימות של ילדים, ומתוך רצון לשמוח בחג ולהרגיש חלק מהאווירה המיוחדת של סוכות.
ישבנו שם שעות, שרנו, רקדנו, ולפעמים אפילו ישנו בסוכה. היא הייתה ה'מחנה' (במלעיל) הקטן שלנו. דבר אחד היה ברור לכולנו - על סוכות לא מוותרים.
חלפו שנים, ויום אחד, בחסדי שמים, זיכה אותי הקדוש ברוך הוא לחזור בתשובה. פתאום הבנתי שאותה סוכה פשוטה של ילדות הסתירה בתוכה עולם שלם של קדושה. גיליתי שהסוכה אינה רק מבנה של קרשים וסכך, אלא מקום שבו זוכים לשבת בצילו של הקדוש ברוך הוא.
מאז, בכל שנה, אני מוסיף ומגלה שהסוכה היא עולם של אמונה, הלכה וקדושה.
חלפו שלושים שנה. בחסדי שמים זכיתי להקים בית של תורה, והיום אני רואה את ילדיי הקטנים יושבים בסוכה, שמחים בה, ומרגישים את האור והקדושה של חג סוכות.
עם השנים זכיתי לראות כיצד אותם חברים שאיתם בניתי פעם סוכה פשוטה, זוכים אף הם להתחזק, להיכנס לסוכה שלי, לשמוע דברי תורה ולהתחבר מחדש לאור האמונה.
מתוך הסוכה למדתי שהעולם הזה הוא עראי. כל דבר חומרי חולף, אבל התורה, המצוות והמעשים הטובים, הם הקניין האמיתי שנשאר עם האדם לנצח.
זו השמחה האמיתית של חג הסוכות. "ושמחת בחגך והיית אך שמח" - שמחה של אמונה, של קרבת ה' ושל חיים עם משמעות.
וגם השנה, כמו בכל שנה, כשאני יוצא מן הסוכה, אני נושא עמי אמונה, שמחה ותקווה, עד שנזכה במהרה לאור הגאולה, מתוך אהבת ישראל, אחדות וקירוב לבבות.
