אלכסנדר מוקדון נדהם מהמשפט היהודי, זו הייתה הסיבה

חג הסוכות מביא עמו הזדמנות מיוחדת להתבוננות בעומק ההנהגה האלוקית ובדרכי המשפט היהודי. במסגרת פינתו השבועית "פרשה בדקה", מביא הרב יהונתן ענבה סיפור מרתק שממחיש את השוני התהומי בין השקפת העולם הטהורה של התורה לבין תפיסת העולם החומרית והאכזרית של אומות העולם.

מעשה שהיה באלכסנדר מוקדון, המלך המפורסם, שביקש להבין כיצד נעשה משפט וצדק בקרב העם היהודי. לשם כך הגיע אל בית מדרשו של תלמיד חכם מופלג וביקש לצפות מקרוב באופי שפיטת הדינים. באותה עת נכנסו אל בית הדין שני אנשים, שמעון ולוי, כדי להכריע במחלוקת יוצאת דופן. שמעון מכר בעבר חלקת אדמה ללוי. כאשר החל לוי לחפור באדמה כדי להניח יסודות לביתו החדש, הוא נתקל בארגז עמוס במטבעות זהב יקרים.

לוי לא היסס ופנה מיד לשמעון בבקשה שיקבל לידיו את המטמון, שהרי הוא קנה אדמה בלבד ולא זהב. שמעון מצדו סירב בתוקף לקחת את הכסף, וטען כי המכירה כללה את החלקה על כל מה שטמון במעמקיה. שני הצדדים התעקשו שכל אחד מהם מוותר לטובת רעהו, ומתוך כך פנו אל הדיין. המלך אלכסנדר עמד נדהם למראה המאורע. החכם שניהל את הדיון הציע פתרון מבריק ופשוט: כיוון שלשמעון יש בן וללוי יש בת, ישיאו את השניים והזהב ישמש כנדוניה עבור החתן והכלה. שני השכנים שמחו מאוד על ההצעה וקיבלו אותה בברכה.

כשסיימו בעלי הדין את עניינם, פנה המלך אל החכם ואמר בתימהון כי אילו היה זה קורה בממלכתו, הוא היה מוציא להורג את שניהם ונוטל את כל הזהב לקופת המלכות. השיב לו החכם בשאלה: האם במקדוניה יורדים גשמים והאם יש בה בעלי חיים וצמחייה? כשנענה בחיוב, הבהיר לו החכם כי הגשם שנוחת בממלכתו אינו יורד בזכות בני האדם החיים בה, אלא אך ורק בזכות בעלי החיים והצומח, שכן אדם הנוהג בחמס אינו ראוי לקיומו של עולם.

ימים אלו של חג הסוכות הם הזמן שבו הקדוש ברוך הוא דן את העולם כולו על המים וקובע כמה גשם ירד בשנה הקרובה. מחד גיסא, אנו זקוקים למים ומייחלים לברכה. מאידך גיסא, ירידת גשמים במהלך ימי החג עצמו נחשבת לסימן קללה, כעבד שבא למזוג כוס לרבו והרב שופך לו קיתון על פניו.

כדי ליישב מורכבות זו, הורתה לנו התורה ליטול את ארבעת המינים, לנענעם לארבע רוחות השמיים ולבקש רחמים בזכות הצומח. בזכות הצומח מתקיימים בעלי החיים, ובזכות בעלי החיים זוכה האנושות כולה לקיום ולשפע. עלינו להתחזק במהלך החג במצוות נענוע ארבעת המינים כהלכתה, ומתוך כך שנזכה לפרנסה טובה, לשפע מים ולברכה מרובה.