ילד קטן שאל את סבו מדוע מחוג השעון חוזר שוב ושוב לאותה הנקודה. הסב חייך והסביר: המחוג אמנם נע במעגל, אך הזמן מתקדם - ואתה הוא זה שמשתנה, גדל והופך למשהו אחר בכל סיבוב.
משל זה מציג את הכפילות המרתקת הטמונה במילה "שנה". מצד אחד, השורש ש-נ-ה מבטא חזרה ושינון (לשנות את הדבר שוב ושוב), מחזור מעגלי של זמן שחוזר על עצמו מדי שנה. מצד שני, אותה מילה ממש רומזת ל"שינוי" ולדבר שהוא "שונה".
איך מתיישבת הסתירה לכאורה? המחזוריות של הזמן חוזרת על עצמה, אך אנחנו אלה שאמורים להתפתח ולצמוח. בחג שמחת תורה, כאשר אנו רוקדים במעגלים ומתחילים לקרוא את התורה מחדש, אנו לא סתם חוזרים על העבר. אנו ניגשים לאותה התורה ולאותה שגרה מתוך הידיעות, הניסיון והעומק החדשים שרכשנו.
בכל פעולה יומיומית, בתפילה ובשגרה, קיימת ההזדמנות להכניס שינוי קטן שמקדם אותנו. כך אנו חוגגים את היכולת לפתוח מעגל חדש מתוך שמחה, עומק והתחדשות אמיתית.
