ביום הושענא רבה נמסרים הפתקים של כל אדם לפי מה שנגזר עליו, וביום שמחת תורה יוצאים השליחים לבצע את שליחותם.
וזה אחד הטעמים שביום שמחת תורה אנו מסיימים את קריאת התורה, ולא בסוף השנה, שזכות התורה תגן עלינו.
ומנהג ישראל להתחיל ספר בראשית, שכן השטן רוצה לקטרג על ישראל שסיימו את התורה ואוכלים ושותים, לכן אנו מתחילים מיד את התורה מחדש.
ומובא בזוהר הקדוש, שעל ידי השמחה תהיה שמירה טובה לכל השנה, ויתוקנו כל העולמות בכל מה שפעלנו בימי תשרי, ומה שישאל ויבקש האדם מריבונו של עולם - יענה לו וימלא בקשתו (סוכת ציון). ואם מזיע האדם בשמחת המצווה, הרי זה תיקון גדול לעוונות.
וכתב הבן איש חי, שכדאי למחוא כף ימין על כף שמאל, ובזה לכוון להגביר את מידת החסד והרחמים על מידת הדין והגבורה.
וקוראים 'חתן מעונה', מפני שבמסכת מנחות מובא שאת שמונת הפסוקים האחרונים בתורה כתב יהושע בן נון. לכן, המסיים את התורה קורא שלושה פסוקים לפני זה - שבוודאי כתבם משה רבנו.
במוצאי שמחת תורה נוהגים לעשות הקפות שניות כדעת האר"י ז"ל בשער הכוונות, שכתב שהקפות אלו חשובות יותר אפילו מההקפות שעושים ביום שמחת תורה עצמו.
