מבט מן הצד על עמודי התווך של העם היהודי במהלך ימי שמחת תורה עשוי לעורר תמהון רב אצל מי שאינו מכיר את העומק הפנימי של הדרך הזו. המראות של המוני בני אדם, אנשים נשים וטף, הפורצים בריקודים סוערים ברחובות ובבתי הכנסת כשהם חובקים ספרי תורה, עשויים להיראות בעיניים חיצוניות כתופעה בלתי מובנת בעליל. הרב יהונתן ענבה מביא בפינתו השבועית סיפור נפלא הממחיש במדויק את הפער התהומי הזה בין התפיסה החיצונית לבין האמת הפנימית העמוקה של נשמת העם היהודי.
המעשה התרחש בימי שלטון ברית המועצות, בתקופה שבה קיום מצוות ולימוד תורה היו מחוץ לחוק ונרדפו באכזריות על ידי השלטונות. באחת הערים הנידחות כיהן ראש עיר שאפתן אשר גילה חיבה מסוימת לקהילה היהודית המקומית. הוא הגיע עמם להבנה שקטה, לפיה יוכלו לשמור על אמונתם בסתר, אך ביום אחד בשנה יורשו לצאת החוצה ולהפגין את זהותם ברבים למען חיזוק הקהילה והמשכיותה.
כאשר הגיע אותו יום מיוחל, הופתע המנהיג לגלות כי צירים מרכזיים בעיר נחסמו לתנועה והמונים גודשים את הרחובות בשירה אדירה. כשבירר אצל עוזרו לפשר הדבר, נענה כי הציבור מציין את חג שמחת תורה. ראש העיר החליט לפנות במישרין אל אחד מרבני הקהילה ושאל אותו על מה שמחתכם הגדולה. כשהשיב הרב כי הריקודים הם לכבודה של התורה הקדושה, תהה המנהיג מה מופיע באותו ספר. הרב מנה בפניו איסורים שונים, החל מאיסור לשון הרע, דרך שמירת שבת ועד הקפדה על כשרות המאכלים.
המנהיג נותר נדהם. בעיניו, ספר שכולו הגבלות ואיסורים אינו סיבה למסיבה, והוא אף טען בפני הרב כי החוגגים אינם נורמליים כלל. אולם הרב הסביר לו בסבלנות את היסוד העמוק של אמונתנו. השמחה אינה נובעת מחיפוש אחר קלות דעת, אלא מהזכות הכבירה לקבל את תורת בורא עולם. הקדוש ברוך הוא בחר בנו מכל העמים והעניק לנו את היכולת להתחבר אליו דרך עשיית רצונו, וזהו מקור השמחה הגדול ביותר הקיים בעולם.
מכאן גוזר הרב יהונתן ענבה מסר אקטואלי ומרגש לכולנו. לכאורה, התורה ניתנה בחודש סיון, אם כן מדוע אנו חוגגים את שמחת התורה דווקא בסוף חודש תשרי? התשובה טמונה במסלול הרוחני הכביר שעברנו. לאחר ארבעים ימים של סליחות, ימי הדין של ראש השנה, עשרת ימי תשובה וטהרת יום הכיפורים, נכנסנו אל צלא דמהימנותה בסוכה. לאחר שנתנקנו מכל עוון והגענו לדרגה גבוהה של קדושה וקרבת אלוהים, אין דבר טבעי ומתבקש יותר מאשר לפצוח בריקודי שמחה עם התורה הקדושה.
לקראת החג, הקריאה היא לכל אחד ואחת להחזיק ידיים, לשיר, לשבח ולהודות לבורא עולם על הזכות הנפלאה להיות חלק מהעם הנבחר.
