הרבה והפציר בתפילה

"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא" (כה, כא)

פירש רש"י: "ויעתר - הרבה והפציר בתפילה".

יצחק ראה שרבקה עקרה, לפיכך הרבה והפציר בתפילה.

כמה זה "הרבה והפציר"? מה נחשב אצלנו "הרבה והפציר"? אצלנו, כשלאדם, לא עלינו, יש צרה, אם הוא מתפלל עליה שלוש פעמים ביום, הוא מרגיש שהפציר רציני... אם התפלל על הצרה עשר תפילות, הוא מרגיש חסיד וקדוש...

בספר "פרפראות לתורה" מביא בשם ה"מגלה עמוקות" שיצחק ורבקה התפללו חמש מאות וחמש עשרה תפילות, כמו הגימטרייה של שמם "יצחק" ו"רבקה", וכגימטרייה של תיבת "ואתחנן", מניין התפילות שהתפלל משה רבנו.

רש"י כותב על הפסוק (דברים ג, כו): "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה": "רב לך - שלא יאמרו הרב כמה קשה, והתלמיד כמה סרבן ומפציר". הווי אומר ש"הפצרה" היא חמש מאות וחמש עשרה תפילות!

אומר ה"מגלה עמוקות", שעל ידי שאדם מתפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות, תפילתו מגיעה עד הקב"ה, ותפילה כזאת איננה חוזרת ריקם. כל תפילה בוקעת עוד חומה, ועוד חומה, עד שהיא מגיעה לפני הקב"ה.

אנחנו קוראים את הפסוק "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו", מפרש רש"י: "זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת". סוברים שיצחק ורבקה נעמדו בשתי זוויות והתפללו תפילה אחת, וה' שמע את התפילה, "ותהר רבקה אשתו".

לא! הם התפללו חמש מאות וחמש עשרה תפילות!

מזה נלמד שני דברים:

א. כמה צריך להתפלל. לא די להתפלל שלוש תפילות ביום ולחשוב שבזה תם העניין. להפציר בתפילה זה חמש מאות וחמש עשרה תפילות!

ב. לא להתייאש! גם אם נדמה שהתפילות אינן עוזרות, יש להמשיך ולהתפלל, וסופן של תפילות שאינן חוזרות ריקם.

מתי עדיפה תפילת צדיק בן צדיק?

"ויעתר לו ה'" (כה, כא)

יש כמה מהלכים במפרשים מדוע ה' נעתר לתפילתו של יצחק יותר משל רבקה. רש"י כותב: "ויעתר לו - לו ולא לה, שאין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע".

הגמרא (תענית כה ע"ב) מספרת: "תנו רבנן, מעשה ברבי אליעזר שגזר שלוש עשרה תעניות על הציבור ולא ירדו גשמים. ירד רבי עקיבא אחריו ואמר: 'אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה! אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו!', וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן. יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו, וזה אינו מעביר על מידותיו".

שואל המבי"ט בספרו "בית אלוקים" (שער התפילה פרק יב): אם רבי עקיבא היה מעביר על מידותיו ורבי אליעזר לא, אזי רבי עקיבא כן גדול יותר מרבי אליעזר. מדוע, אפוא, אמרה בת הקול: "לא מפני שזה גדול מזה"?

ומיישב: רבי אליעזר היה "צדיק בן צדיק". הוא היה בנו של הורקנוס שהיה צדיק ותלמיד חכם. רבי עקיבא היה "צדיק בן רשע", בן גרים. מעלתו של רבי עקיבא, שהיה מעביר על מידותיו, מאזנת את מעלתו של רבי אליעזר, שהיה בן צדיק, כך שעכשיו שניהם שווים. זהו שאמרה בת הקול: "לא מפני שזה גדול מזה".

מבואר מדברי המבי"ט, שהקב"ה עונה לתפילתו של צדיק בן רשע, שמעביר על מידותיו, יותר מאשר לתפילתו של צדיק בן צדיק. לכאורה הדברים סותרים לדברי רש"י אצלנו, שכתב שהקב"ה נענה יותר לתפילתו של צדיק בן צדיק.

החיד"א מבאר, שכשאדם מתפלל על עצמו, יש עדיפות לתפילתו של צדיק בן צדיק. זכות אבות יכולה לעמוד לימינו שתפילתו תתקבל, מה שאין כן צדיק בן רשע שאין לו זכות אבות.

אבל כשאדם מתפלל על חברו, אדרבה! לצדיק בן רשע יש מעלה גדולה יותר, שכן הוא מרגיש יותר הכנעה. אין לו במה להתגאות. מאיזה אבא הוא בא...

על פי זה מיושב: תפילתו של יצחק הייתה על עצמו, לפיכך כתב רש"י שתפילתו של צדיק בן צדיק עדיפה.

רבי אליעזר ורבי עקיבא היו שלוחי ציבור והתפללו על הציבור, לפיכך תפילתו של צדיק בן רשע עדיפה.