לכל תקופה בשנה יש את ההזדמנויות הייחודיות שלה. יש חודשים שבהם עולם הנדל"ן מתעורר לחיים, יש עונות של מבצעי ענק, יש זמנים שבהם אנשים מחפשים להשקיע, לבנות, להתקדם. לכל תחום יש את ה"עונה הבוערת" שלו. הזמן שבו כולם מבינים שזו שעת הכושר שאסור להחמיץ.
גם בעולם הרוח ישנה עונה כזו, והיא נקראת חודש הרחמים והסליחות, או במילה אחת: "אלול".
עבור מי שעוסק בזיכוי הרבים, אלול איננו רק חודש נוסף בלוח השנה. זהו החודש העמוס ביותר, המרגש ביותר והמשמעותי ביותר במעגל השנה. באופן אישי, ההרגשה הזאת מלווה אותי בכל שנה מחדש. הימים מתמלאים מהרצאה לשיעור, מחוג בית לשיחת חיזוק, ממפגש עם ציבור גדול ועד שיחות אישיות אל תוך הלילה. נדמה שאין רגע אחד של מנוחה, משום שלבבות רבים נפתחים דווקא בימים הללו ומבקשים תשובה לשאלות הגדולות של החיים.
ובתוך כל המסע הזה, יש שאלה אחת שחוזרת על עצמה שוב ושוב, כמעט בכל מקום: "כבוד הרב, למה בכלל לחזור בתשובה? למה לעצור את החיים? למה לוותר על כל מה שאני אוהב? למה להכביד על עצמי?"
מי שמסתכל על התשובה כעל מסע של ויתור, הגבלה ועונש, הרי שתשובת התורה מגלה מציאות שונה לחלוטין: התשובה אינה עונש - היא המתנה הנשגבה ביותר שהעניק בורא העולם לברואיו. אין זו סגירת שערים, אלא פתיחתם לרווחה; אין זו נפילה, אלא הזדמנות מופלאה להתרומם אל פסגות שלא היו נגישות קודם לכן.
היכן יש עוד מערכת משפט שבה אדם עובר על החוק, פוגע ומקלקל, ולבסוף בא השופט ואומר לו: 'אם תתחרט באמת, לא זו בלבד שאמחל לך ואפטור אותך מכל עונש, אלא אהפוך את פשעיך עצמם לזכויות?'
זהו פלא שאין לו אח ורע. חז"ל לימדונו כי תשובה מאהבה הופכת זדונות לזכויות, ובכך מגלה הקב"ה את עומק רחמיו שאין להם שיעור.
רעיון זה מתחדד במדרש על ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את ישראל, ולמרות זאת, פתח לפניו הקב"ה שער של תקווה והציע לו לשוב: "חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן". לכאורה קשה, כיצד ייתכן שירבעם החוטא והמחטיא יזכה למדרגה כה רמה, להיות סמוך לדוד מלך ישראל, נעים זמירות ישראל, אשר כל ימיו היו מסכת של מסירות נפש, ייסורים, תורה ותשבחות לה'? אלא שכוחה של תשובה מאהבה עצום כל כך, עד שהיא מסוגלת להפוך את החשיכה לאור ואת הכישלון עצמו לקרש קפיצה אל הפסגות הרוחניות הגבוהות ביותר.
זה גם המסר הגדול של פרשת ניצבים: "ושְַׁבְתָּ עַד ה' אלוקיך ושְָׁמַעְתָּ בְקלֹוֹ". התורה מכריזה כי שערי התשובה פתוחים לכל יהודי, בכל מצב ובכל מדרגה. הקב"ה אינו חפץ בכישלונו של האדם, אלא בשובו. הוא אינו מבקש להרחיק, אלא לקרב; אינו מחפש להעניש, אלא לרפא את הנפש ולהשיב אותה אל מקורה, קרוב אליו.
אשרי אדם שאינו חושש מן התשובה אלא מחבק אותה באהבה, ומנצל את המתנה המופלאה עד תומה. כי אין זכות גדולה מזו ואין מתנה יקרה יותר מזו שהעניק הקב"ה לבניו האהובים.
לשוב הביתה, לפתוח דלת!
