אנו נמצאים בעיצומה של ההכנה הגדולה לקראת יום ראש השנה שבו כל אחד מאיתנו יעמוד למשפט ויהיה ניצב לפני בורא עולם. פרשת ניצבים אותה אנו קוראים תמיד לפני ראש השנה מעוררת שאלה נוקבת: כיצד ייתכן שכולנו החל מראשי השבטים ועד חוטבי העצים ושואבי המים נשפטים על אותה התורה ואותן המצוות למרות ההבדלים העצומים ביכולות ובמעמד שלנו?
התשובה לכך טמונה בהבנה עמוקה של מהות המשפט. הגאון מוילנה מסביר כי הקדוש ברוך הוא אינו דורש מכל אדם להגיע להישגים של ענקי הרוח אלא להחזיר את ההשקעה הייחודית שהושקעה בו באופן אישי. בדומה לעולם הספורט שבו מתחרים מחולקים לפי קבוצות משקל שונות כך גם בעולם הרוחני לכל אדם יש משקל רוחני משלו והוא נדון אך ורק על פי כוחותיו והאפשרויות שניתנו לו.
במהלך הדין עשויים לעלות טיעונים שונים מצידם של בני האדם המבקשים להטיל את האחריות למצבם הרוחני על נסיבות חייהם. האדם העני יטען כי העוני המרוד והמרדף היומיומי אחר פת לחם מנעו ממנו ללמוד תורה. כנגדו יקום דמותו של הלל הזקן שהיה עני מרוד אך מסר את נפשו ואף כמעט קפא למוות על גג בית המדרש כדי לשמוע דברי תורה. האדם העשיר יטען כי עסקיו הרבים והטרדות הבלתי פוסקות מנעו ממנו להתפנות לרוחניות. מולו יעמוד רבי אלעזר בן חרסום שהיה עשיר מופלג ובעל ספינות רבות ובכל זאת השאיר את הכל מאחוריו כדי ללמוד תורה בהרים. גם הבחור היפה והפופולרי שיטען כי הניסיונות החברתיים והפיתויים הכריעו אותו ייענה בדמותו של יוסף הצדיק שעמד בגבורה מול פיתוייה של אשת פוטיפר במצרים. שלוש דמויות אלו משתיקות את טענותיהם של הטוענים ומוכיחות כי ניתן לעמוד בניסיונות בכל מצב.
כדי שלא ניפול לייאוש אל מול דרישות הדין מעניקה לנו התורה בפרשת השבוע את מצוות התשובה שהיא המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו מהבורא. רבי נחמן מברסלב לימד כי אין שום ייאוש בעולם כלל שכן כוחה של התשובה מאפשר למחוק את עוונות העבר ואף להפוך אותם לזכויות אם היא נעשית מאהבה. התשובה אינה שייכת רק לחוטאים אלא לכל אדם כפי שמסביר האדמור מסלונים שכן גם תלמידי חכמים צריכים להשתפר בכוונת המצוות ובשדרוג אישיותם.
הכוח המופלא של התשובה מומחש בסיפורו של יהודי העובד בתכנות מחשבים שהחל להתקרב לשיעוריי. במהלך שיעור בנושא כיבוד הורים הסברתי כי המנהג לנשק את ידי ההורים בשבת הוא אקט מקודש. למתכנת היה קושי עצום עם מנהג זה ומאז שהיה ילד בן חמש סירב בתוקף לנשק את ידו של אביו למרות שהאב הושיט לו אותה מדי שבת. בעקבות השיעור עשה הבחור חשבון נפש והחליט להתגבר על עקשנותו. במוצאי שבת הוא נסע במיוחד לבית הוריו ניגש לאביו ונשק לידו. האב פרץ בבכי של אושר וחיבק אותו בחום. יממה לאחר מכן נפטר האב במיתת נשיקה בשנתו. הבן הודה בדמעות על כך שזכה לתקן חמישים שנה של צער רגע לפני שהיה מאוחר מדי.
סיפור זה מלמדנו כי הקדוש ברוך הוא מוכן להמתין לנו גם חמישים שנה כדי שנשוב אליו. הבורא מחכה שנניח תפילין נשמור שבת או נגיע לשיעור תורה. הבה ננצל את ימי הרחמים הללו ונעשה תשובה מאהבה כדי שנזכה להיכתב ולהיחתם בספר החיים והשלום.
האזינו לתוכנית המלאה של הרב יהונתן ענבה:
