מלמול, לחישה או אפילו צעקה באמצע הלילה עלולים להבהיל את בני הבית, אך דיבור מתוך שינה הוא תופעה נפוצה וטבעית. בשפה המקצועית היא נקראת סומנילוקוי (Somniloquy), והיא עשויה להופיע בכל אחד משלבי השינה.
מי שמדבר בשנתו אינו מודע לדבריו ואינו שולט בהם. במקרים רבים הוא גם לא יזכור בבוקר דבר ממה שאמר במהלך הלילה.
המוח ממשיך לעבוד גם בלילה
כאשר אנחנו נרדמים, המוח אינו נכבה. הוא ממשיך לעבד מידע, לגבש זיכרונות ולפעול במערכות שונות. דיבור מתוך שינה מתרחש כאשר האזורים האחראים על הפקת הדיבור והוויסות שלו נעשים פעילים לזמן קצר ומאפשרים לקולות ולמילים לצאת.
מחקרים שנעזרו בהדמיות מוח מצאו כי בזמן הדיבור מופעלים אזורים הקשורים להפקת מילים, ובהם אזור ברוקה. מנגד, קליפת המוח הקדמית, האחראית בין היתר על מודעות עצמית, קבלת החלטות ושליטה בדחפים, פועלת בעוצמה נמוכה יותר.
אפשר לדמות זאת לעמעם של מנורה. מרבית התפקודים נמצאים בעוצמה נמוכה, אך מנגנון הדיבור נדלק לרגע, בשעה שהמודעות והשליטה נשארות עמומות. גם האזורים האחראים על קידוד הזיכרון אינם פעילים די הצורך, ולכן האדם לרוב אינו זוכר את האירוע.
שלב השינה משפיע על הדיבור
בשלב הראשון, שהוא המעבר מערנות לשינה, הדיבור נפוץ יחסית ולרוב כולל מילים לא ברורות או משפטים קצרים. בשלב השני הוא מופיע בתדירות נמוכה יותר ונשמע פחות ברור.
בשלבים 3 ו 4, שבהם השינה עמוקה במיוחד, הדיבור נדיר. כאשר הוא בכל זאת מופיע, הוא עלול להיות מורכב יותר ולעיתים לכלול צעקות, כפי שקורה במקרים של פחדי לילה.
גם בשנת REM, שבה מתרחשים חלומות חיים ופעילות המוח מוגברת, אפשר לדבר מתוך שינה. התופעה פחות נפוצה בהשוואה לשלבים הקלים של שנת NREM, אך כשהיא מתרחשת היא עשויה להישמע כמו שיחה של ממש.
ברוב המקרים אין צורך להיבהל. דיבור מתוך שינה הוא ביטוי נוסף לפעילות המורכבת שממשיכה להתרחש במוח גם בזמן המנוחה.
