״בוא נכסה אותו״: אביו של עידו משחזר את הרגע הקשה בחייו

ישנם רגעים בחיים שבהם הזמן עוצר מלכת והמציאות משנה את פניה ללא הכר. עבור יעקב אבירן, יהודי מאמין בן 39 ואב לשלושה, הרגע הזה הגיע לפני מספר חודשים ביום שבו השמיים נפלו עליו ועל משפחתו. בראיון קורע לב ומלא באמונה לערוץ 2000, יעקב משחזר את השעות הדרמטיות שבהן איבד את בנו עידו זכרונו לברכה, נער בן 15 בלבד, שהיה מלא באור וחסד. זהו לא רק סיפור על שכול ואובדן, אלא מסע רוחני של קבלת הדין באהבה וחיפוש אחר הדרך להפוך את החושך הגדול לאור עבור עם ישראל כולו.

הכל התחיל ביום שגרתי לכאורה, כאשר אשתו של יעקב התקשרה אליו בדאגה וסיפרה כי עידו אינו עונה לדפיקות בדלת מזה עשרים וחמש דקות. יעקב, שחש בבטנו שמשהו אינו כשורה, הציע לה לחפש אותו במגרש המשחקים אולי הוא מבלה שם עם חברים. כשחזר הביתה בעצמו וגילה שהדלת עדיין נעולה ואין קול ואין עונה, החליט לפעול במהירות. יעקב, שמתנדב כחובש בארגון הצלה, מצא את עצמו בסיטואציה שבה כל הידע המקצועי שלו עומד למבחן מול היקר לו מכל. יחד עם אביו, סבו של עידו, הוא הצליח לפרוץ את הדלת תוך דקות ספורות. הסלון נראה רגוע ומסודר, אך כשהגיעו לחדרו של הנער, הם נחשפו למראה המחריד ששינה את חייהם. עידו שכב שם ללא רוח חיים, ויעקב מתאר את הרגע הזה כשוק של חייו, אלם מוחלט שאיש לא יכול להתכונן אליו.

בתחושה של חלום בלהות, יעקב החל לבצע פעולות החייאה בבנו. הוא הוריד אותו לרצפה ועשה עיסויים במשך דקות ארוכות, אך הדופק לא חזר. במהרה הגיעו כונני הצלה רבים למקום, מבלי לדעת בתחילה כי מדובר בבית של חברם לארגון. במשך ארבעים דקות נלחמו הצוותים על חייו של עידו מול עיניהם המיוסרות של האב והסב. הכאב היה קשה מנשוא במיוחד עבור הסבא, שרק באותו יום שוחח עם עידו וקבע איתו ללמוד יחד בתוכנית אבות ובנים. עידו הבטיח לסבו שהוא מחכה לו ושהוא רוצה ללמוד, והסבא פשוט התפרק לנוכח המציאות המרה. כשיעקב נגע בבנו, הוא כבר היה קר, מה שהעיד על כך שהנשמה הטהורה שלו כבר עלתה למרומים זמן רב לפני כן. הרגע שבו אחד הכוננים אמר את המילים בוא נכסה אותו נחקק בנפשו של יעקב כחותמת סופית לכך שבנו האהוב איננו עוד בעולם הזה.

עידו תואר על ידי כולם כמלאך שהגיע לעולם כדי להפיץ אור במשך חמש עשרה שנים. האובדן היה בלתי נתפס למשפחה ולאחים שנותרו מאחור, ומנסים מאז להבין את פשר הגזירה. יעקב, שהוא כהן, אינו יכול לעלות לקבר בנו מאז השבעה, מה שמעצים את תחושת החוסר והגעגוע. הוא פונה אל בנו בשיחה דמיונית ומתחנן שיעניק כוח לאמא, לאחים ולכל המשפחה להתמודד עם הריק הגדול שנפער.

יעקב מספר על גיסתו שנהגה לעשות פרויקט של מעשרות ועוגות לכבוד שבת קודש לעילוי נשמתו של עידו. בשלב מסוים היא חשה חולשה וביקשה להפסיק את הפעילות, אך בלילה היא חלמה את עידו כשהוא מתחנן בפניה שלא תפסיק כי הדבר עושה לו נחת רוח גדולה במרומים. למחרת בצהריים, באופן פלאי, הגיע אדם עם ארבעים קילו קמח וארגזי ביסקוויטים כמתנה, ובכך הבינה המשפחה כי מעשי החסד והדאגה לעילוי נשמתו הם בעלי משמעות עצומה.

יעקב אבירן, שעובד כיום בערוץ 2000, החליט להפוך את האבל האישי שלו למשימת חיים של הפצת אור וזיכוי הרבים. יחד עם הנהלת הערוץ, הוא יזם פרויקט ענק להקמת עמדות תפילין בבסיסי צה"ל ובבתי ספר בכל רחבי הארץ לעילוי נשמת עידו. עבור עידו, מצוות התפילין הייתה דבר מקודש מעין כמוהו והוא לא הפסיד יום אחד של הנחה ותפילה לבורא עולם. יעקב מאמין כי דרך המיזם הזה, כל יהודי שמעולם לא הניח תפילין ויעשה זאת כעת, יצור אור גדול עבור נשמת בנו.

בסיום הראיון המרגש, יעקב משתף בתחושת ההשלמה המלווה אותו למרות השאלות הקשות. הוא מצטט את המשפט המוכר את אבא לא שואלים שאלות, ומסביר כי כשבורא עולם גוזר גזירה, שום דבר לא יכול לעמוד בדרכו. בין אם הוא היה בבית באותו זמן ובין אם לא, זה היה רצונו של השם. הוא מקבל את הדין באהבה ומבין כי תפקידו כעת הוא להמשיך את דרכו של עידו בעשיית חסד ואמונה. המשפחה מתפללת לראות את עידו שוב בתחיית המתים ובגאולה הקרובה, ובינתיים הם ממשיכים להפיץ את האור שלו בכל דרך אפשרית.

הצטרפו למיזם הקדוש לעילוי נשמת עידו אבירן ז״ל - ועזרו לנו להקים עוד עמדות תפילין בבסיסי צה״ל ובבתי ספר ברחבי הארץ. כל תרומה מסייעת להפיץ עוד אור, אמונה וזכות לעילוי נשמתו. לתרומה למיזם לחצו כאן »»»