בליל החג אנחנו מקדשים על היין ואומרים: "ותיתן לנו ה' אלוקינו באהבה מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון, את יום חג הסוכות הזה, זמן שמחתנו". אבל מדוע דווקא סוכות זכה לתואר המיוחד הזה? הרי גם פסח ושבועות הם חגים של קדושה, ניסים והודיה. מה הופך את השמחה של סוכות לשונה ועמוקה כל כך?
התורה מדגישה שוב ושוב את השמחה: על חג הסוכות נאמר: "ושמחת בחגך", ובהמשך: "והיית אך שמח". חז"ל מציינים כי השמחה מוזכרת בתורה ביחס לסוכות יותר מבשאר הרגלים. אין זו רק המלצה להיות במצב רוח טוב, אלא חלק מהותי מעבודת החג.
השמחה שמגיעה אחרי הסליחה: סוכות חל ימים ספורים לאחר ראש השנה ויום הכיפורים. במשך הימים הנוראים האדם עומד מול עצמו, עושה חשבון נפש, מתחרט ומבקש סליחה. עם סיומם מגיעה תחושת הקלה גדולה. אנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא קיבל את תשובתנו ונתן לנו אפשרות להתחיל מחדש. סוכות הוא השלב שבו היראה של הימים הנוראים הופכת לשמחה. לאחר שהלב התנקה, אפשר לצאת אל הסוכה ולשמוח בקרבת ה'.
יוצאים מהבית ומגלים ביטחון אמיתי: באופן טבעי, האדם מרגיש בטוח בתוך ביתו, בין קירות חזקים ודלת נעולה. בחג הסוכות הוא עוזב את הבית ונכנס למבנה ארעי עם גג מענפים. דווקא שם התורה מצווה עליו לשמוח. הסוכה מזכירה לנו שהביטחון האמיתי אינו מגיע רק מהקירות, מהכסף או מהרכוש, אלא מההשגחה של הקדוש ברוך הוא. כשאדם מבין שהוא נמצא בידיים טובות, הוא מסוגל לשמוח גם כאשר המציאות אינה מושלמת.
שמחה שאינה תלויה ברכוש: חג הסוכות נחגג בתקופת האסיף, כאשר האדם מכניס לביתו את יבול השנה. דווקא ברגע שבו הוא עלול לחשוב שכוחו ורכושו מבטיחים את עתידו, התורה מוציאה אותו אל הסוכה. שם הוא נזכר שכל מה שיש לו הוא מתנה מאת ה'. ההכרה הזאת אינה אמורה להפחיד אותו, אלא לשחרר אותו. הוא אינו מוכרח לשלוט בכל דבר כדי להיות מאושר.
ארבעת המינים מלמדים כיצד שמחים: האתרוג, הלולב, ההדס והערבה שונים זה מזה בטעם ובריח, אך המצווה מתקיימת רק כאשר אוגדים אותם יחד. כך גם בעם ישראל: יש יהודים בעלי תורה, אחרים מצטיינים במעשים טובים ויש מי שעדיין מחפשים את דרכם. השמחה נעשית שלמה כאשר כולם מתחברים ואין אדם שנותר מחוץ לאגודה.
שמחת בית השואבה: בזמן שבית המקדש היה קיים, נערכה בחגיגות הסוכות שמחת בית השואבה. חז"ל אמרו: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו". השמחה הגדולה הייתה קשורה לניסוך המים על המזבח. המים, החיוניים לכל אדם, מסמלים שפע, טהרה וחיים. הם גם מבטאים פשטות: לא תמיד דרושים דברים נדירים ויקרים כדי לשמוח. לפעמים דווקא הדברים הבסיסיים ביותר הם המתנות הגדולות ביותר.
הסוכה מקיפה את האדם כולו: במצוות רבות רק חלק מגופו של האדם משתתף. את התפילין מניחים על היד ועל הראש, ובשופר מקשיבים באוזניים. אל הסוכה, לעומת זאת, נכנסים עם כל הגוף. אוכלים בה, לומדים בה, מארחים בה ואף ישנים בה. האדם אינו רק מקיים מצווה בתוך הסוכה, אלא חי בתוכה. הקדושה מקיפה אותו מכל צדדיו.
אז מהי השמחה האמיתית של סוכות? אין זו שמחה שמתעלמת מהקשיים או מעמידה פנים שהכול מושלם. זוהי שמחה שנובעת מאמונה. האדם יוצא מהקביעות אל הארעיות ומגלה שגם שם הקדוש ברוך הוא נמצא איתו. הוא מביט במה שקיבל, מודה עליו ומבין שאינו צועד לבדו.
אולי זו הסיבה שדווקא סוכות נקרא "זמן שמחתנו". לאחר התשובה, הסליחה וטהרת הלב מגיע הרגע להיכנס בצלו של הקדוש ברוך הוא. בתוך סוכה פשוטה, מתחת לסכך ובין האנשים שאנחנו אוהבים, אנחנו נזכרים שהשמחה הגדולה ביותר אינה נובעת ממה שיש מסביבנו, אלא ממי שנמצא איתנו.
