מאז בריאת העולם העניק הבורא לאדם את המתנה המופלאה והיקרה מכולן, והיא מתנת החיים. כפי שמלמדת אותנו התורה הקדושה בספר בראשית, הקדוש ברוך הוא נפח באפיו של האדם נשמת חיים. כל יהודי שבא לעולם מגיע לכאן כאורח לתקופה קצובה, והשאלה המרכזית העומדת בפניו היא כיצד לנצל את הזמן הקצר העומד לרשותו בעולם הזה כדי לאסוף זכויות, לקיים תורה ומצוות ולהרבות שלום ואחווה.

השמחה ככוח המניע של הנשמה

מה המקור שמחזק את האדם ומונע ממנו לחדול או להישבר מול קשיי היומיום? התשובה לכך היא השמחה. השמחה היא זו שמעניקה חיות וקדושה אמיתית לכל המעשים. כאשר מתבוננים בגוף האדם, מגלים מכונה מופלאה הפועלת ללא הפסקה: הלב פועם, הריאות נושמות והמוח מעבד מיליוני תהליכים בכל רגע. הבריאות והיכולת לתפקד הן אינן דבר מובן מאליו, אלא חסד אלוקי רצוף הדורש מאיתנו הודיה מתמדת.

גדולי ישראל לאורך הדורות הראו לנו עד כמה יש להעריך כל רגע של חיות. מרן הגאון מווילנא זכר צדיק לברכה בכה לפני פטירתו בעודו אוחז בציציותיו. כאשר שאלו אותו תלמידיו על מה הוא בוכה, השיב שב עולם הזה אפשר לזכות במצווה יקרה של ציצית בעבור פרוטות בודדות, ואילו לאחר המיתה אי אפשר לקיים עוד שום מצווה. כיוצא בזה מסופר על ראש ישיבת פונוביץ הרב שך זכר צדיק לברכה, שבכה כאשר נאלץ לאכול דרך נקב בגופו, כיוון שהצטער על כך שאינו יכול עוד לברך ברכה ראשונה וברכה אחרונה כדרך האוכלים. מעשים אלו מזכירים לנו כי ההרגל הוא האויב הגדול, ועלינו להודות על כל ברכה ועל כל אפשרות לעבוד את השם מתוך בריאות.

קדושת האיברים והריצה אל המצווה

בספר מסילת ישרים מובא כי עובדי השם האמיתיים שמחים לעבוד את הבורא גם בזמנים של קושי וייסורים, שכן זו הזדמנות עבורם להוכיח את אהבתם העמוקה למלך. הרב ארז קדוסי משתף בחוויה אישית מרגשת, כאשר בעקבות נפילה מגובה היו שתי ידיו בגבס והוא נמנע מלהניח תפילין במשך תקופה. הדמעות והגעגועים למצווה הפכו את רגע הסרת הגבס לחג ממש, מתוך שמחה עצומה על הזכות לשוב ולהניח תפילין.

חידוש נפלא של רבי יעקב חיים, בנו של בעל הבן איש חי, מבהיר את מעלת הריצה למצווה. כאשר אדם רץ לקיים מצווה או להשתתף בשיעור תורה, כל מאתיים ארבעים ושמונה איבריו ושלוש מאות שישים וחמישה גידיו נעים יחד. תנועה זו מקדשת את הגוף כולו ושומרת על האדם מהרהורים רעים. בית הכנסת ובית המדרש משמשים עבור הלומדים כמו תיבת נח, המגינה עליהם מסערות העולם שבחוץ ומאפשרת להם להידבק בתורה ובמידות טובות.

השם צילך: השפעת מעשי האדם בעולמות עליונים

בספר נפש החיים לרבי חיים מוולוז'ין מוסבר הפסוק השם צילך על יד ימינך. כפי שהצל עוקב בדייקנות אחר תנועות האדם, כך ההנהגה העליונה משיבה לאדם מידה כנגד מידה לפי מעשיו. אדם העושה חסד, מעודד זולת ומאיר פנים לסובבים אותו, מעורר רחמי שמיים ומשפיע טוב רב בעולם.

מעשה קטן אחד, כגון חיוך לאדם עצוב, תפילה זכה או קבלת מצווה אחת, יכול לשנות חיים שלמים. כפי שמרומז במצוות ציצית, שגימטריה שלה בצירוף חמשת הקשרים ושמונת החוטים עולה כמניין תריג מצוות, כל מצווה בודדת מחברת את האדם לכלל תורת השם. עלינו לזכור תמיד כי כל עוד הנר דולק אפשר לתקן, ועלינו לנצל כל יום וכל שעה לעשיית טוב, להרבת אהבת חינם ולהתחזקות בתורה ובמצוות.

האזינו לתוכנית המלאה: