מעטים הבינו את סודו: יום ההילולה של הצדיק הנסתר מקריית מלאכי

"הסוס הלבן התמוטט ומת כפרה על הילד": סיפורי מופת השזורים בדמותו של הצדיק הנסתר רבי יצחק בוזאגלו זצוק"ל ומשפחתו

יריעה מיוחדת על דמותו של הצאצא, בעל ה"מקדש מלך", שהאציל מהודו על העיר קריית מלאכי • מסכת חיים השזורה במופתים גלויים שליוו את ביתו ומשפחתו המרוממת: מהנס שחוללה אמו בעצירת הגשמים ועד לנהר שהתייבש בלוויית חמיו הצדיק • לרגל ההילולה, הצצה נדירה לחסיד המרוקאי שהיה צם כל שנה למשך 40 יום ● יושב בסתר עליון

...

הרב הצדיק הנסתר, רבי יצחק בוזאגלו זצוק"ל, נולד בשנת תרמ"ה בעיירה תאדולא, הסמוכה לעיר וארזאזאת, לאביו הגאון רבי שלום זי"ע, מגזע משפחת הגאונים והמקובלים "בוזאגלו", והמפורסם שבהם רבנו שלום בוזגלו זי"ע, בעל ה"מקדש מלך".

רבי יצחק היה איש קדוש וטהור, שעבד את השם יתברך בפחד וחרדה, הרביץ תורה והשפיע קדושה על עמך ישראל. היה מכונה בפי העם ואוהביו ה"באבא חא". לימים, עבר לעיר הגדולה קזבלנקה, שם חי ופעל קרוב לארבעים שנה. בעלייתו לארץ הקודש התגורר בקרית מלאכי, האריך ימים ונפטר בגיל 96, ונטמן בבית העלמין בעיר קרית מלאכי.

מגזע בעל ה"מקדש מלך"

בני משפחות בוזאגלו התיישבו בערים ובכפרים רבים ברחבי מרוקו. כמו בערים רבאט, סאלי, טנג'יר, פאס, מראכש, קזבלנקה, ובעוד מקומות נוספים. בכל מקום הצמיחה השושלת גדולי תורה, המפורסם שבהם הגאון הרב הקדוש, רבי שלום בוזאגלו זכותו תגן עלינו.

המקובל האלוקי רבנו שלום בוזגלו זיע"א נולד בסאלי, למד תורה אצל רבי חיים בן עטר הזקן ואצל רבי אברהם אזולאי. לימים עזב את מרוקו וכיהן כאב בית הדין בלונדון. נפטר ביום ל"ג בעומר, י"ח אייר שנת תק"מ. חיבר את ספריו המפורסמים בכל העולם: מקדש מלך, כיסא מלך, הדרת הוד מלך, הדרת כבוד מלך, הדרת פני מלך, דברי שלום ואמת.

ספריו הנודעים "מקדש מלך" על ספר הזוהר הודפסו במהדורות רבות בכל תפוצות הגולה, ונתעטרו בהסכמות גדולי עולם, כמו הרב הקדוש מבארדיטשוב זצ"ל והמגיד מזלוטשוב זי"ע. דבריו מובאים בספרי גדולי רבותינו הקדושים, כבספרי בעל התניא זצ"ל, המגיד מקאשניץ זצ"ל, הרב הקדוש מקמארנא זצ"ל ומרן החיד"א זצ"ל.

תפילתה נשמעה וגשמים עצרו: אמו הצדקת, לאלא איטו

אביו, רבי שלום זצ"ל נפטר צעיר לימים, ורבי יצחק גדל בצל אמו הקדושה, הצדקת מרת איטו ע"ה, שהיתה צמה תענית הפסקה של שישה ימים ולילות רצופים. היתה ידועה כצדקת גדולה שתפילותיה לא שבות ריקם.

על אודותיה מסופר מעשה מיוחד, והמעשה שהיה כך היה: באחד מימי החורף התקיימה חתונה גדולה בכפר מגוריה, וירד גשם שוטף ללא הפסקה. מה שהקשה והעיב על קיום החופה ושמחת החתונה. בצר להם פנו בנות משפחת הכלה שתתפלל שיפסק הגשם השוטף. התפללה הצדקת שיפסק הגשם, ואכן הגשם עצר. אלא שמאז לא ירדו גשמים במקום במשך כ-7 או 8 שנים.

בעקבות כך, פנו אליה גדולי הערבים וביקשו ממנה שתתפלל שירד גשם, ואף איימו עליה שאם לא ירד גשם - יהרגוה. בצר לה הוכרחה לאלא איטו לברוח לכפר הסמוך בשם "תיזגי". שם הלכה לבית העלמין והתפללה שירד גשם. תפילתה לא איחרה להישמע, והחלו לרדת גשמים. לאחר מכן חזרה בשלום לביתה.

היא נפטרה בשנת תרפ"ז לערך, ונטמנה בבית העלמין של העיירה תאדולא.

חמיו; הסנדלר שהנהר התייבש בהלווייתו

רבי יצחק נשא לאישה את הצדקת מרת חנה ע"ה, וממנה הוליד בת אחת. לאחר פטירתה בקיצור ימים, נשא לאשה את הצדקת המופלגת רחל ע"ה, בת הצדיק התמים רבי יוסף איבגי זצ"ל מכפר תאמערופת.

על חמיו, רבי יוסף איבגי זצ"ל, מסופר כי היה נראה כאיש פשוט וצדיק, ומלאכתו היתה סנדלרות. אך המעשה שאירע לאחר פטירתו הדהים את כל תושבי העיירה, וסיפור המעשה פשט כנפיים בכל האזור.

המעשה שהיה כך היה: כאשר רבי יוסף איבגי נפטר מן העולם היה זה יום שישי. חמיו התגורר בכפר תאזארת, ובית העלמין היה בעיירה הסמוכה, זאוויא סידי רחאל, והיה צריך לעבור נהר כדי להגיע לבית העלמין. המלווים לא ידעו מה לעשות, כי הנה עוד מעט שבת וצריכים לקבור את הנפטר ולשוב לבתיהם.

באמונתם הרבה הרימו את עיניהם לשמים והתפללו: "שיקרה נס לכבוד הנפטר שהיה צדיק תמים", והנה פלא פלאים - קרה נס והנהר התייבש. כך יכלו המלווים לעבור בשלום ולקבור את הנפטר לפני שבת.

רחל אשתו הצדקת - "לא ראיתי צדקת כמוה"

מרת רחל ע"ה היתה מופלגת בצדקות ובצניעות רבה. כאשר היתה מסרקת ושוטפת את שער ראשה וכדומה, היתה תולה סדין גדול על שני מסמרים שהיו תקועים בקיר, ומתחת לסדין זה היתה מטפלת בשער ראשה, כדי שלא יראו קורות ביתה את קלעי שערה.

פעם, כשחלתה, לקחה אותה כלתה מרת פריחא בוזגלו ע"ה לבן דודתה, הצדיק המקובל רבי שלום אמזאלאג זיע"א מאשדוד. כשראה אותה הצדיק התפעל מאד מצדקותה ואמר לכלתה: "איזה צדיקה, לא ראיתי צדקת כמוה", והתעניין מאיזה עיר במרוקו היא וכו'. נפטרה ביום ט"ז אלול תשל"ז, ונטמנה גם היא בקרית מלאכי.

תרפ"ח: מתאדולא לקזבלנקה

בהמשך (לערך בשנת תרפ"ח) עבר רבי יצחק לעיר הגדולה קזבלנקה, לשם היגרו עוד יהודים רבים מהעיירה בה התגורר. בקזבלנקה נולדו לו עוד שתי בנות ובן מאשתו רחל.

מלבד עיסוקו בתורה ובתפילה, בתקופתו הראשונה בקזבלנקה היו לרבי יצחק שלוש חנויות של מיני קטניות, אשר ראה בהן הצלחה, ומדי יום כל תכולתן היתה מוחלפת. בתקופה מאוחרת יותר התפרנס ממסחר רהיטים משומשים מהצרפתים ומכירתם מחדש. היה מקיים בכל זמן ועת צדקות, "פזר נתן לאביונים".

תשכ"ד: מקזבלנקה לקרית מלאכי

בקיץ, שנת תשכ"ד, זכה לעלות לארץ הקודש יחד עם בנו ר' אליהו שמעון ומשפחתו, והתיישבו בעיר קרית מלאכי.

מנהיג ומשפיע רוחני בבית הכנסת "צלאת מלכא"

דמותו של רבי יצחק היתה קורנת ומאירה, והיתה לו סגולה להשרות שמחה וחדווה בסביבתו, שבקעה מאופיו השמח. עוד בקזבלנקא היה יושב בראש חברת זקנים, צדיקים ויראי שמים, ומשמיע לפניהם משלים ומעשיות ודברי חכמה שיש בהם לקח רב לחיים.

כך המשיך גם לאחר עלותו לארץ הקודש בקרית מלאכי, כשהיה יושב בהיכל בית הכנסת "צלאת מלכא" שעה וחצי קודם זמן תפילת מנחה, ומתפללי בית הכנסת יושבים סביבו ושותים בצמא את דבריו. כך גם לאחר תפילת ערבית היו יושבים סביבו בחבורה וקוראים זוהר הקדוש.

תושבי קרית מלאכי התייחסו אליו בהערצה רבה, עד כדי כך שנהגי האוטובוסים לא היו מוכנים לקחת ממנו כסף עבור הנסיעה, אך הוא היה מקפיד לשלם.

מוקיר רבנן

רבי יצחק היה מוקיר רבנן ואוהב צדיקים גדול. הוא קרא לבנו אליהו זצ"ל על שם הרב הקדוש, רבי אליהו מול דאר אלבידא זיע"א מצדיקי קזבלנקה, וכשחלה הבן בילדותו הוסיפו לו את השם שמעון, שיגן עליו בזכות התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי.

מינה רבנים חשובים, דיינים ואנשים יראי שמיים כדי שיעניקו חינוך לבנו וילמדו אותו תורה. השקיע רבות בחינוך התורני של הילד, עדי כדי כך שהיה משלם כסף רב כדי להעניק לו קוביות סוכר, מצרך שהיה יקר ערך באותה התקופה.

מדי מוצאי שבת נהג ללכת עם משפחתו לבקר בציונו הקדוש של הצדיק רבי אליהו מול דאר אלבידא זיע"א. רבים מיהודי קזבלנקה פקדו את ציונו מדי מוצאי שבת.

רבי יצחק היה מחסידי הרב הקדוש המלוב"ן רבי דוד ומשה זיע"א, ותמיד היה מזכיר את זכותו. בנו יחידו, ר' אליהו שמעון, היה בילדותו חולני מאוד, ורבי יצחק שלח כסף צדקה לעיר הקודש לרפואתו. כן שהה עמו זמן רב בציון הרב הקדוש רבי דוד ומשה זיע"א.

הברכה של רבי דוד עראמה - הסוס הלבן התמוטט ומת כפרה על הילד

במקרה אחר, בנו אליהו שמעון חלה חולי ארוך במשך שבוע שלם, וביום שישי ראו בו חולשה עצומה. היה ישן על מיטתו וחשבו שחס וחלילה הגיע זמנו.

בינתיים קרא רבי יצחק לרבי דוד עראמה זיע"א, שהיה ידוע כצדיק גדול ובעל מופת. כשהגיע הצדיק לבית פתח את פיו ואמר: אם עד חצות יקום - אז יבריא לגמרי ולא יחלה עוד; אבל אם יעבור חצות ולא יתעורר, אז חלילה הגיע זמנו.

רבי יצחק הכין כלי גדול מלא "מחייא" כמתנה לרבי דוד זיע"א, אך הצדיק נעלם ולמיען לקבלה.

ויהי לפלא: כאשר הגיעה שעת חצות היום החל הילד להתעורר אט אט, עד שהבריא ושב לאיתנו.

והמעשה לא נגמר - וראה זה פלא: ברגע שהילד קם ממיטת חוליו, שמעו קול רעש. הסוס הלבן שהיה להם באורווה, באותו רגע ממש, התמוטט ומת על מקומו - ככפרה על הילד הטהור.

יושב בתענית בימים הנוראים ארבעים יום

בימי חודש אלול, החל מר"ח אלול ועד יום הכיפורים, היה רבי יצחק מתענה יום יום, ופותח את תעניתו רק אחרי ששב מבית הכנסת "צלאת מלכא" מתפילת ערבית. בכך היה מוסיף זיכוך על זיכוכו לקראת ימי הדין.

משפחתו

רבי יצחק היה מחותן עם הרב הקדוש, רבי יעקב שריקי זצוק"ל, כאשר בנו השתקן והצנוע ר' אליהו שמעון זצ"ל נשא לאשה את בתו פריחה. בעלייתם ארצה התגוררו בשכונת חב"ד בעיר, ואחר כך עברו לבני ברק.

לרבי יצחק בוזאגלו היתה קרבת משפחה לרבי אהרן הכהן זיע"א מכפר אימזוגין הסמוך לתאדולא, ולרבי אברהם אבטאן זיע"א מכפר תיקרת הסמוך. העידו כי היה בין שלושת הצדיקים דמיון גדול בחזותם.

אחרית ימיו ופטירתו

אחרי פטירת אשתו ע"ה בשנת תשל"ז, עבר להתגורר בבית בנו וכלתו, מרת פריחא ע"ה, שהיתה מטפלת בו במסירות, עד שהשיב את נשמתו ליוצרה במוצאי שבת י"ט אייר תשמ"א, והוא כבן תשעים ושש שנה.

בשעת פטירתו קראו לנכדו הפייטן ר' מרדכי בוזגלו הי"ו, שהיה באמצע לשורר את המזמורים קודם ערבית של מוצ"ש בבית הכנסת. הוא בא לבית ועמד על גביו, ורגע קודם יציאת נשמתו סימן ר' יצחק לנכדו בשתי אצבעותיו כלפי מעלה, כאומר שהנה עוד רגע קט נשמתו עולה לצור מחצבתה. אז החל נכדו בקריאת שמע וכו' עם אנשי בית הכנסת שנכחו במקום.

במשך כל הלילה קראו על יד גופו תהילים. למחרת התקיימה ההלוויה, בה תקעו בשופרות, וגופו נטמן בבית העלמין בקרית מלאכי. על מצבתו נכתב שנפטר בגיל 96, תנצב"ה.

מבצע חשאי: עליית עצמות הסבא הצדיק מלונדון לארץ

בספר "כתר קדושה" מובא כי רבי שלום בוזאגלו נטמן במקור בלונדון. אולם, לפני שנים נהרס בית העלמין לטובת מבנים ציבוריים.

לפני מספר שנים פורסם בעיתונות כי ביוזמת הגאון רבי חיים שמעון פינטו, רב העיר אשדוד וקרית מלאכי, הועלה ציונו של בעל ה"מקדש מלך" במבצע חילוץ חשאי מלונדון לקבורה בבית העלמין בקרית מלאכי, שם נטמן במבנה משותף לצד רבי חיים ויטאל זיע"א.

פטירתו חלה ב-י"ח באייר, יום ל"ג בעומר, ורבים נוהגים לעלות לציונו בתאריך זה. מעבר להשגחה הפרטית שהביאה את המקובל האלוקי דווקא לקרית מלאכי, מפעימה העובדה שתאריכי פטירת ראש השושלת והצאצא הצדיק צמודים - י"ח וי"ט באייר.

אכן, "הנסתרות לה' אלוקינו".