סיפורי מופת נדירים: עוצמתו של הצדיק רבי מסעוד אבוחצירא

אנו זוכים היום במסגרת התוכנית דרך צדיקים לעסוק בדמות הוד קדומה אשר האירה את שמי יהדות מרוקו והעולם כולו, הלא הוא הצדיק הנשגב רבי מסעוד אבוחצירא זכר צדיק וקדוש לברכה. אנו ניכנס אל הקודש פנימה, אל היכלו של מי שהיה עמוד התווך של משפחת האצולה הרוחנית המפוארת, ונתחזק יחד באהבת השם, באהבת התורה וביראת שמיים טהורה בזכותו של אותו קדוש עליון אשר זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

רבי מסעוד אבוחצירא היה בנו הבכור של רבנו הגדול מרן האביר יעקב אבוחצירא זכותו תגן עלינו, והוא זה שעמד בראשות השושלת והנחיל את הקדושה לדורות הבאים. הוא זכה להיות אביהם של מאורי האור, גדולי ישראל אשר שמם הולך לפניו בכל קצוות תבל: בנו רבי ישראל אבוחצירא הידוע בכינויו הבבא סאלי, בנו רבי יצחק אבוחצירא המכונה הבבא חאקי, ובנו רבי דוד אבוחצירא, זכותם כולם תגן עלינו. הצדיק נולד בשנת ה'תקפ"ט (1828 למניינם) בעיר תפילאלת שבמרוקו, ויום הסתלקותו חל בתאריך יג באייר בשנת תרסח. יום ההילולה על פי חכמת הקבלה נחשב ליום של חתונה רוחנית, שבו נשמת הצדיק עולה למדרגות גבוהות ועליונות ביותר. העיסוק בתורת הצדיק, הדלקת נר לעילוי נשמתו וסיפור שבחיו, כפי שמלמד אותנו הבעל שם טוב הקדוש, נחשבים כעיסוק במעשה מרכבה ממש. דרך סיפורים אלו אנו זוכים להנחיל לעצמנו ולילדינו יראת שמיים, אהבת הבריות ודבקות בבורא עולם.

לאחר הסתלקותו הפתאומית של אביו מרן האביר יעקב, נוצר חלל עמוק בהנהגת הקהילה בתפילאלת. רבי יעקב הותיר אחריו ארבעה בנים קדושים, ורבי מסעוד הבכור נכנס בנעלי אביו לשמש כרבה של הקהילה. בעוד שרבי מסעוד נשא בעול הרבנות והדיינות, אחיו עסקו אף הם בקודש: רבי אהרון התמסר בכל מאודו להדפסת ספרי אביהם, רבי אברהם עסק בתורה, ורבי יצחק ניהל את הישיבה עד אשר נהרג על קידוש השם בגיל 52 בעת שאסף כספים לישיבה. רבי יצחק היה זה שחיבר את הפיוט המפורסם עוף אשכונה המופיע בספר יגל יעקב. רבי מסעוד עצמו גדל על ברכי אביו הקדוש, ינק ממנו תורה וטהרה, וחיבר פיוטים רבים שהתפרסמו בספר המשפחתי, וכן כתב הקדמות לספרי אביו.

מעשה מופלא ממחיש את הקדושה הטמונה בחפציהם של צדיקים. באחד הימים הוציא האביר יעקב מארונו חלוק ישן והעניק אותו לבנו רבי מסעוד כמתנה למזכרת. רבי מסעוד חש בתחילה תהייה מסוימת על קבלת בגד משומש, אך אביו, ברוח קודשו, חש בזאת ואמר לו כי אין לו בעיה להעניק בגד חדש, אך בחלוק הזה טמונה ברכה גדולה. רבי מסעוד קיבל את המתנה בשמחה רבה. כעבור ימים אחדים הגיע יהודי שסבל ממחלה קשה ונואשת לבקש ברכה. רבי מסעוד נתן לחולה ללבוש את אותו חלוק ישן של אביו למשך הלילה, ובבוקר קם האיש בריא ושלם ללא זכר למחלתו. מכאן אנו למדים שהצדיקים מקדשים אפילו את החומר והלבוש.

יסוד זה של קדושת החומר מלווה כל יהודי בחיי היום יום. כאשר אנו מברכים על מאכל או משקה, אנו מקדשים את הדבר באמצעות שם השם. בספר בן איש חי מובא כי בשעה שאדם לובש בגדים המיוחדים לשבת קודש, שורה עליהם קדושה עליונה ושם של מלאך. לכן ישנה חשיבות רבה לייחד בגדים וחפצים לכבוד שבת. גדולי המקובלים מדגישים כי גם הדיבור פועל פעולות רוחניות, וכאשר אדם אומר בפיו בעת קניית מצרכים לכבוד שבת קודש, הוא ממשיך קדושה על אותם מוצרים. זוהי קדושת הדיבור המאפשרת לכל יהודי לקדש את המציאות הגשמית.

רבי מסעוד נשא על כתפיו את האחריות לכל עניי עיר תפילאלת. הוא הקדיש זמן רב לדאוג לכלכלתם, אסף עבורם כספים ואף התחייב כספית באופן אישי למענם. בנו, הבבא סאלי, העיד עליו שהיה מכונה סבא דמשפטים, שכן היה בקיא בכל חלקי הפרדס: פשט, רמז, דרש וסוד, בהלכה ובאגדה, וכל זאת עשה מתוך ענווה עצומה וביטול מוחלט.

סיפור מרטיט על חינוך וקדושה מספר כי לרבי מסעוד היה סידור חדש עם אותיות גדולות ומאירות עיניים. בנו ישראל, הבבא סאלי, שהיה אז כבן תשע, השתוקק להתפלל בסידור זה. רבי מסעוד אמר לבנו כי כאשר הוא מתפלל בסידור, הוא אינו מסיט את מבטו מהאותיות הקדושות לרגע, לא לימין ולא לשמאל, והוא חושש שאם הילד יתפלל בו ולא ינהג באותה רמת ריכוז וקדושה, הסידור יתבע אותו לדין. הילד ישראל הבטיח בדמעות כי לא יחסיר אף אות ולא יאכזב את הסידור. רבי מסעוד נתן לו את הסידור במתנה גמורה, והבבא סאלי אכן התפלל בסידור זה במשך כשמונים שנה כשהוא שומר על הבטחתו בדקדוק רב. מאוחר יותר אמר רבי מסעוד לבנו כי הסידור עצמו העיד בפניו שהוא שמח על המתנה משום שהילד מתפלל בכוונה עצומה. מכאן אנו למדים על החשיבות של דוגמה אישית בחינוך: ילדינו מחקים את הנהגותינו בתפילה ובברכות, וכאשר אנו מראים אהבה ושמחה במצוות, הדבר חודר ללבם ובונה את עולמם הרוחני.

רבי מסעוד היה דיין שכל עול הציבור עליו, ובכל זאת מצא זמן לכתיבת חידושי תורה ופיוטים. מעשה מופלא אירע לו בצעירותו כאשר נמנע מאכילה ושתייה במשך שלושה ימים רצופים בשל קושיה חמורה בהלכה שהטרידה את מנוחתו. רק לאחר שמצא את התירוץ והוריד את ההלכה לביאורה, הסכים לסעוד את לבו. אביו האביר יעקב שמח בו מאוד וראה בכך קיום של הפסוק בן חכם ישמח אב. העמל בתורה מתוך מסירות נפש כזו מזכך את המוח והלב.

בגיל שתים עשרה בלבד חיבר רבי מסעוד את הפיוט הנפלא מזמור שיר ליום השבת, המכיל רמזים עמוקים בהלכות שבת וסודותיה. מתוך צניעותו הרבה, הוא חשש להראות את השיר לאביו הגדול. הוא פנה לפייטן המשפחתי, שהיה מקבל שכר כדי לשיר בסעודות השבת, וביקש ממנו לשיר את הפיוט מבלי לגלות מי כתבו. הפיוט נבנה עם אקרוסטיכון של השם מסעוד אבוחצירא. במהלך סעודת השבת, כאשר שמע האביר יעקב את המילים המרגשות והלחן המיוחד, הוא ביקש מהפייטן להמשיך עוד ועוד. כאשר הגיע הפייטן לרמזי השם אבוחצירא, שאל האביר יעקב מי כתב זאת. כשנתגלה כי בנו הצעיר הוא המחבר, התרגש האב מאוד, חיבק את בנו והורה לשיר את הפיוט הזה בכל שבת. הבבא סאלי העיד שכל מי שישיר פיוט זה בכל שבת יזכה לסגולה נפלאה לשלום בית ולפרנסה טובה. אין זה משנה מהו נוסח התפילה או העדה של האדם, עצם אמירת המילים הקדושות שחיבר הצדיק פועלת רעש גדול בשמיים.

למרות שאין בידינו תמונה של רבי מסעוד, בנו הבבא סאלי תיאר אותו כאדם תמיר וגבוה מאוד, הדומה במראהו לאחיו הבבא חאקי. מסופר שבעיר תפילאלת היו שערים נמוכים בנויים כקשתות, ובעת שרבי מסעוד היה עובר תחתיהם, ראו הכל בחוש כיצד הקשתות מתרוממות לכבודו כדי שלא יצטרך להתכופף. הבריאה כולה השתנתה לכבוד קדושתו. למרות גדלותו, התנהג תמיד בענווה ובפשטות גמורה, מתוך ביטול הגאווה. בעת תפילתו היה נראה כמי שאינו שייך לעולם הזה כלל, שקוע כולו בכוונות ובדבקות.

התפילה של הצדיק הייתה בכוחה לשנות סדרי עולם. יהודי אחד שהיה שרוי במצוקה כלכלית קשה במשך שנים הגיע לרבי מסעוד בעת שהצדיק קרא תהילים. כששמע רבי מסעוד על צערו של האיש, הוא פרץ בבכי סוער מתוך השתתפות בכאבו. הלב של הצדיק נפתח, וכידוע לב בגימטריה בכי. כעבור זמן קצר מצא האיש פרנסה בשפע רב, וכשחזר להודות לצדיק, אמר לו רבי מסעוד כי השפע הגיע בזכות האמונה התמימה והלב הנשבר של האיש עצמו. פעם אחרת הגיע אדם לבקש ברכה מבלי לפרט את צרתו, ורבי מסעוד אמר לו מיד אל תדאג הילד יחזור הביתה. האיש נדהם שכן איש לא ידע שבנו ברח מהבית. לצדיק יש ראייה רוחנית מרחוק, הוא רואה בארבע רוחות השמיים. גם על נכדו, הבבא מאיר, מסופר כי הצליח לאתר ילדה אבודה בלונדון בעודו נמצא באשדוד, תוך שהוא מתאר למשטרה את הרחובות המדויקים ברוח קודשו.

הסוד הגדול של משפחת אבוחצירא, כפי שסיפר הבבא סאלי למרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל, טמון בשמירה על שני איברים: הפה והעיניים. המילה שפע היא ראשי תיבות של שמירת פה עיניים. זוהי הסגולה הגדולה ביותר לזכות לקדושה ולשפע רוחני וגשמי. הצדיקים הקפידו על קדושת העיניים עוד מדורות קודמים, מרבי שמואל אלבז ועד ימינו. מסופר על הבבא סאלי שעין אחת שלו נראתה כחולה ולא מתפקדת מבחינה גשמית, אך הוא הסביר למקורביו כי דווקא מהעין שנראית כבויה הוא רואה את המציאות הרוחנית העמוקה ביותר. העין הגשמית רואה פחות, אך העין הרוחנית רואה למרחוק. לאדם יש שתי עיניים כדי שבעין אחת יראה את החסרונות של עצמו ובעין השנייה יראה תמיד את המעלות והיתרונות של חברו.

רבי מסעוד אבוחצירא עבד את בוראו בתמימות ובענווה, מבלי לחפש מופתים, אך האמונה היוקדת שלו הפכה את הנס לטבע. המסר שנותר לנו מדמותו הוא פשוט ונוקב: מי שחי באמת עם הקדוש ברוך הוא, זוכה לראות את יד השם בכל רגע בחייו. הקדוש ברוך הוא קרוב לכל קוראיו באמת. יהי רצון שבזכות הצדיק הקדוש רבי מסעוד אבוחצירא נזכה כולנו לישועות, לשלום בית, לפרנסה טובה ולגאולה שלמה במהרה בימינו אמן ואמן.