ימי הרחמים והסליחות מביאים עימם הזדמנות נדירה להתבוננות פנימית ולתיקון היחסים בין אדם למקום ובין אדם לחברו. בפינתו השבועית פרשה בדקה, מביא הרב יהונתן ענבה סיפור מרגש ומטלטל במיוחד, הממחיש עד כמה עמוק הוא כוחה של התשובה ועד כמה חיוני לנצל כל רגע נתון בחיינו כדי למחול, להתפייס ולהרבות אהבת חינם.
מדי שבוע ביום ראשון בשעה שבע בערב, מתכנסים עשרות משתתפים לשיעור תורה מרתק שמוסר הרב ענבה. בין הבאים הופיע יום אחד אדם חדש שלא היה מוכר קודם לכן. שמו שלומי, איש תוכנה ומחשבים, שהביע התעניינות רבה בתכנים שנלמדו והפך למשתתף קבוע בשיעורים.
אולם בשיעור אחד התרחש מפנה בלתי צפוי. במהלך הדברים דיבר הרב על חשיבות המצווה של כיבוד אב ואם. בדבריו הדגיש הרב הנהגה יפה וחשובה, לפיה בסיום הקידוש של ליל שבת מן הראוי לגשת להורים, לנשק את ידם ולהביע כלפיהם הערכה ויקרא. למשמע דברים אלו חל שינוי ניכר בהבעת פניו של שלומי, וניכר היה כי הוא שרוי בסערת רגשות ואי נחת.
ימים ספורים לאחר מכן, התקבל אצל הרב שיחת טלפון יוצאת דופן. על הקו היה שלומי, כשהוא בוכה בכי תמרורים ומלמל בהתרגשות רבה כי הרב הציל את חייו. כאשר נשאל לפשר הדברים, גלל שלומי מסכת חיים כואבת שהגיעה לסיומה המפתיע רק בסוף השבוע האחרון.
שלומי סיפר כי גדל בבית יהודי דתי, ולאביו היה מנהג קבוע להושיט את ידו לבנו בתום הקידוש כדי שזה ישק לה. אלא ששלומי הצעיר, עוד כילד כבן חמש, סירב לשתף פעולה עם הנהגה זו. הוא טען מול אביו כי מדובר במנהגים ישנים שאינם מתאימים לו, והבהיר כי אין בכוונתו לבצע זאת. כך חלפו להן חמישים שנה תמימות. במשך יובל שנים, בכל פעם שסעדו יחד את סעודת השבת, האב הושיט את ידו בציפייה, ושלומי שוב ושוב הדף אותה והתרחק.
כששמע שלומי את השיעור של הרב, אחזה בו בראשית הדברים תרעומת. אך ככל שהרהר בנושא, הבין כי אם מדובר בהלכה ובאמת תורנית, מן הראוי להתגבר על הגאווה הישנה. הוא גמר בליבו להגשים את משאלת הלב של אביו היקר. במוצאי שבת אחד, לאחר עשיית הבדלה, ניגש שלומי אל אביו, ברך אותו בברכת שבוע טוב, נטל את ידו ונשק לה בחום.
תגובתו של האב הייתה עוצמתית ומרגשת. האב הזקן פרץ בבכי, חיבק את בנו בחום והביט בו בחיוך הקורן והמתוק ביותר שראה שלומי מימיו. באותו רגע מרגש הבין שלומי כי עלה בידו לתקן ולמחות חמישים שנות צער ועקשנות.
אלא שהדרמה האמיתית התגלתה רק למחרת בבוקר. בשעות הבוקר המוקדמות קיבל שלומי את הבשורה המרה כי אביו השיב את נשמתו לבורא ועזב את העולם. שלומי הבין בעוצמה מצמררת כי אלמלא התגבר על יצרו באותו מוצאי שבת, אלמלא ביקש את סליחת אביו באמצעות הנשיקה הקטנה הזו, הוא לא היה סולח לעצמו לעולם על החמצת ההזדמנות האחרונה.
הרב ענבה מקשר מעשה נפלא זה אל פסוקי פרשת השבוע, בהם נאמר "ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו". התורה מלמדת אותנו כי גם אם אדם מעד, טעה או צעד בדרך מוטעית במשך שנים רבות, הקדוש ברוך הוא העניק לנו מתנה יקרה מפז בשם תשובה. כל שנדרש מהאדם הוא להביע חרטה כנה, לבקש מחילה ולהתחיל בדרך חדשה של מעשים טובים.
כאשר התשובה נעשית מתוך אהבה, הרי שכל החטאים והמשקעים של העבר הופכים לזכויות ולמצוות. בערב ראש השנה, זהו הזמן הראוי ביותר להתחזק, לשבור את חומות הריחוק, לחזור בתשובה שלמה מתוך אהבה ולהפגין אהבה כלפי הבורא וכלפי קרובינו.
