שני יהודים נידונו למוות בסוריה, עד שהרב אמר משפט אחד

בפינתו השבועית מביא הרב יהונתן ענבה סיפור מפעים הממחיש את העוצמה הטמונה במנהיגי ישראל ובכוח הדיבור והחכמה שחנן אותם בורא עולם. המעשה מחזיר אותנו כארבעים שנה לאחור, אל ימיה המורכבים של הקהילה היהודית בסוריה. באותה תקופה, שני יהודים מהקהילה המקומית נעצרו על ידי שלטונות המדינה ונזרקו אל מאחורי סורג ובריח. האשמה שהוטחה בהם היתה החמורה מכל, ריגול נגד המולדת הסורית לטובת מדינת ישראל. כולם ידעו כי במציאות התקופתית ההיא, גזר הדין הצפוי לאשמה כזו הוא אחד בלבד, עונש מוות אכזרי.

המפגש המתוח בלשכת הנשיא

ימים ספורים לאחר המעצר המבהיל, הוזמן רבה הראשי של סוריה, הגאון הרב אברהם חמרה זצ"ל, לפגישה רשמית ודחופה עם נשיא המדינה, חאפז אל אסד. המטרה הרשמית של הפגישה היתה לדון באפשרויות יציאתם של יהודים מגבולות המדינה, אך בלב כולם הדהדה שאלת חייהם של שני העצורים.

רגע לפני שהרב פוסע לתוך לשכת הנשיא, ניגשו אליו אנשי צוותו הקרובים של אסד והזהירו אותו נחרצות. הם הבהירו לו שאסור לו להזכיר בשום אופן את פרשת המרגלים בבית הסוהר, שכן הנשיא כועס ורגיש מאוד לנושא זה, וכל אזכור שלו עלול להחריב את הפגישה כולה ואף לסכן את הרב.

הרב נכנס אל החדר, והנשיא הסורי הפגין כלפיו כבוד יוצא דופן כאשר התעקש שהרב יישב דווקא על כיסאו העור האישי של השליט. מיד לאחר מכן פנה אסד אל הרב והציג שאלה נוקבת, האם אדם שעובר על חוקי המדינה אינו ראוי להיענש? הרב חמרה השיב בחיוב, שכן ברור שיש להישמע לחוקי המלכות. הנשיא המשיך והקשה, אם כך, כיצד אתם מבקשים לשחרר את שני היהודים הללו? הם הרי בגדו בחוק הסורי וריגלו לטובת הישות הציונית.

הרב לא נבהל והשיב בביטחון מלא כי הוא מכיר את האנשים הללו מקרוב. מדובר באנשים ישרים וצדיקים שמעולם לא היו פוגעים במדינה שבה הם חיים, ולכן הוא מבקש באופן אישי את שחרורם המהיר. אסד ניסה להתחמק וטען כי ידיו כבולות, שכן מערכת המשפט ובית המשפט העליון בסוריה לא יאפשרו לו לבצע מהלך כזה.

המילים שכבשו את לב השליט

בשלב זה חל המפנה המדהים בשיחה. הרב חמרה הפנה אל הנשיא חיוך חם ואמר לו, וכי יש דבר מה שחאפז אל אסד רוצה לעשות ואינו מסוגל לבצע?

הנוכחים בחדר נתקפו בהלה עצומה. כיצד מעז רב יהודי להגות את שמו הפרטי של השליט הכל יכול ללא התואר הרשמי נשיא? הרב הרגיע מיד את הרוחות, פנה אל אסד בנעימות והסביר, אדוני לא יכעס עליי שלא הזכרתי את התואר נשיא. אצלנו במסורת היהדות, כאשר רוצים להזכיר בגמרא את גדולי החכמים והרבנים, מזכירים את שמם בלבד ללא התואר רב. והסיבה לכך היא ששמם עצמו הוא הכבוד המקסימלי והגדול ביותר שיכול להיות. כך גם שמך, הוא נושא עמו כבוד כה רב בפי כל אדם, שאין שום צורך להוסיף לו תארים חיצוניים.

המילים החכמות הללו נכנסו ישר אל ליבו של השליט הסורי. הוא התרכך לחלוטין, התמלא נחת מההסבר והבטיח לרב כי יפעל בכל כוחו לשחררם עוד לפני חג הפסח. ואכן, הנס הגדול התרחש ובליל הסדר עצמו שוחררו שני היהודים לבתיהם, והקהילה כולה חגגה בשמחה עצומה.

כששאלו בני הקהילה המשתוממים את הרב כיצד ידע למצוא את המילים המדויקות שימיסו את לב הנשיא, השיב להם הרב כי הקדוש ברוך הוא הוא זה ששתל את המילים הנכונות בפיו, בדיוק כפי שהוא עושה למנהיגי ישראל האמיתיים בכל הדורות.

הקשר המובהק לפרשת השבוע

הרב יהונתן ענבה קושר את המעשה המפעים הזה ישירות לפרשת השבוע, פרשת שלח. בפרשה זו אנו קוראים על חטא המרגלים הנורא, שבעקבותיו כעס הקדוש ברוך הוא וביקש להשמיד את עם ישראל במדבר. באותו רגע גורלי, משה רבנו נעמד בתפילה ובתחנונים לפני בורא עולם. הוא טוען כי השמדת העם תביא לחילול השם גדול בקרב אומות העולם, ומבקש להפעיל את מידת הרחמים. בזכות מילותיו המדויקות והקדושות של משה, נעתר השם ואמר את המילים הנצחיות, סלחתי כדברך.

מכאן אנו למדים שבכל דור ודור שולח לנו השם את גדולי התורה ומנהיגי האומה. הם מחזיקים בחכמה האלוקית ובידע הנסתר כיצד לדבר, מה להגיד וכיצד להתפלל כדי להציל את עם ישראל מכל משבר ולשמור עליו לאורך ההיסטוריה. נסיים בתפילה שהקדוש ברוך הוא יאריך ימיהם ושנותיהם של גדולי התורה בטוב ובנעימים, ונזכה ללכת לאורם הבהיר עד לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן ואמן.