"כבוד הרב", אמר תלמיד לרבו, "אני יודע שהקדוש ברוך הוא תמיד אוהב אותי".
"איך אתה יודע?", התעניין הרב, והתלמיד, שהתגורר בלונדון, החל לספר:
"היה לי טיפול שהייתי חייב לעבור בכל יום שלישי בשעה 9:00 בבוקר. מדי שבוע, הייתי יוצא שעה קודם, עולה על הרכבת של 8:00 ומגיע בזמן.
יום אחד עליתי לרכבת, התיישבתי ונרדמתי. פתאום שמעתי את הכרוז: 'אנחנו מגיעים לתחנה…'
השעון שלי הראה על השעה 8:30.
אמרתי לעצמי: 'יש עוד חצי שעה עד הטיפול. ארד כאן, אקנה לי קרואסון מהמאפייה, אחר כך אקח רכבת נוספת'. ואכן, ירדתי מהרכבת, עשיתי כמה צעדים, ופתאום… בום! פיצוץ אדיר!
הסתכלתי לכיוון הרכבת שהרגע ירדתי ממנה, והבנתי: אם הייתי נשאר עליה…
ידעתי שההורים שלי דואגים לי. הוצאתי את הטלפון כדי להתקשר, אבל לא הייתה קליטה. לקח לי בערך שעתיים וחצי להגיע הביתה.
פתחתי את הדלת, ואני רואה את אבא ואמא שלי בוכים. כשהם ראו אותי, הם קפצו עליי בחיבוקים ובנשיקות.
'אתה חי?! איך?!'
סיפרתי להם שירדתי מהרכבת בשעה שמונה וחצי, ורגע לאחר מכן אירע הפיצוץ.
'מה שמונה וחצי, לא יכול להיות', הם הסתכלו אחד על השני ואז עליי: 'הרי הפיגוע קרה בדיוק בשעה עשרה לתשע'.
הם החלו לחפש אחר הדיווחים מהאירוע, ואכן הם צדקו. השעה הייתה 8:50.
הסתכלתי על השעון שלי ונדהמתי לראות את השעה 8:30. השעון שלי פשוט התקלקל ועמד על השעה הזו.
אם השעון היה ממשיך לעבוד... אם המחוגים היו זזים כרגיל... אני בכלל לא הייתי יורד מהרכבת".
התלמיד לקח נשימה עמוקה.
"מאז אותו יום, בכל פעם שקשה לי, או כשאני עובר ניסיון, אני מוציא את השעון הזה, רואה את המחוגים תקועים על השעה 8:30, ונזכר: אם הקדוש ברוך הוא דאג לעצור לי את השעון בדיוק בזמן כדי להציל אותי, איך אני יכול לחשוב שהוא לא אוהב אותי?"
לא תמיד אנחנו מבינים למה דברים קורים, אבל דבר אחד אנחנו חייבים לזכור: גם כשהשעון שלנו נעצר - הקדוש ברוך הוא לא עוצר לרגע משמירתו והגנתו עלינו. עיניו תמיד פקוחות וכל מה שקורה הוא רק לטובתנו.
✍️ נא לשמור על שיח מכבד, ללא לשון הרע, רכילות או פגיעה בזולת. תגובות שאינן עומדות בכללים יימחקו.