"אני מבקש אל תהרוס לי את החינוך ילדים!": פרשה בדקה עם הרב יהונתן ענבה

בפינתו השבועית "פרשה בדקה", מביא הרב יהונתן ענבה תובנה חינוכית מעמיקה ומכוננת המיועדת לכל בית יהודי. פרשת ואתחנן מזכירה לנו את האחריות הכבדה והזכות הגדולה המוטלת על כתפינו בגידול דור העתיד. הדרך להנחלת ערכים ויראת שמים אינה נמדדת רק בנאומים חוצבי להבות, אלא בעיקר במעשים הקטנים של החיים ובדוגמה האישית שאנו מקרינים לסביבתנו בכל רגע ורגע.

מסעו של ראש הישיבה בימי החורף הסוערים

כדי להמחיש את היסוד החינוכי הזה, מציג הרב מעשה מרגש מעברו של גדול הדור, רבי אלחנן וסרמן זכר צדיק לברכה. באותם ימים עמד רבי אלחנן בראשות ישיבה גדולה וקדושה. המצוקה הכלכלית בישיבה הייתה קשה מנשוא, והיה עליו לצאת ולנקוש על דלתותיהם של תורמים ועשירים כדי להשיג קורת גג ואפילו ארוחת בוקר בסיסית עבור אברכיו ותלמידיו ששקדו על דברי התורה.

באחד מימי החורף הקרים והגשומים ביותר, כשהאוויר סוער והאדמה כולה מוצפת בבוץ סמיך, עשה ראש הישיבה את דרכו לעבר ארמונו המפואר של אחד מנגידי העיר. בגדיו של הרב היו ספוגים במים ונעליו היו מלאות ברפש. כשעמד מול המבנה המרשים, חש רבי אלחנן אי נעימות גדולה להיכנס מבעד לשער הראשי כדי לא ללכלך את השטיחים היקרים ורהיטי היוקרה של בעל הבית.

לפיכך, החליט הרב להקיף את הארמון ולנקוש ברוך על הדלת האחורית.

התחננותו של העשיר: "אל תהרוס לי את החינוך"

כשנפתחה הדלת האחורית, עמד שם בנו הצעיר של הנגיד. הילד, שזיהה מיד את דמותו הקדושה של גאון הדור, נרתע ביראת כבוד ומיהר לנשק את ידו של הרב. אבי המשפחה, ששמע את הקולות, מיהר גם הוא אל הפתח ונחרד לראות את ראש הישיבה עומד בגשם מחוץ למבואת השירות.

הנגיד פנה אל רבי אלחנן בתמיהה עמוקה ושאל אותו מדוע בחל בכניסה הראשית ובחר להגיע מפתח אחורי. השיב לו הרב בצניעות כי הבית מלא בריהוט יקר ערך וביצירות פאר, ולא מלאו לבו להיכנס בנעליים מוכתמות ברפש ולהרוס את נקיון המשכן.

כששמע העשיר את דברי הרב, זלגו דמעות מעיניו. הוא פנה אל ראש הישיבה בתחינה נרגשת ואמר לו כי לאורך כל שנות חייו הוא מקפיד ללמד את ילדיו שהכסף והזהב אינם אלא אמצעי חולף, וכי הערך העליון והאמיתי בעולם הוא תורה, מצוות ותלמידי חכמים. העשיר הסביר בדאגה עמוקה שאם ילדיו יראו שהרב נמנע מלהיכנס לבית מחשבון של לכלוך על גבי שטיח, כל הבניין החינוכי שבנה בעמל רב יירד לטמיון.

הוא התחנן בפני ראש הישיבה שיצעד מבעד לכניסה הראשית, יעמוד במרכז הסלון וישב על הספות. רבי אלחנן נענה לבקשתו, עשה את הדרך אל השער הראשי ונכנס פנימה. השטיחים התמלאו בבוץ והספות נרטבו, אך ילדי הבית קיבלו שיעור לחיים על מעלתו הבלתי נתפסת של כבוד התורה.

דוגמה אישית לפני דיבורים

מתוך מעשה רב זה, מעמיד אותנו הרב יהונתן ענבה מול המצווה המופיעה בפרשת השבוע: "ולמדתם אותם את בניכם". חינוך אמיתי אינו מסתכם בהטפת מוסר או בדרשות בלבד. הילדים בבית אינם מקשיבים רק למילים, הם מתבוננים בעיניים בוחנות במעשים שלנו.

כאשר ילד רואה את אביו מברך ברכת המזון בכוונה עצומה, מתפלל ביראת שמים מדי יום ומכבד את רעייתו ואת בני ביתו בסבלנות ובמאור פנים, הוא סופג את אור התורה באופן טבעי. ההתנהגות של ההורים בבית היא הציור החי שייחקק בנפשו של הילד לכל ימי חייו.

בואו נעשה את ההשתדלות הנכונה, נציג לילדינו דוגמה ראויה ונלמד אותם את דרכה של תורה. בזכות כך נזכה כולנו לראות נחת רוח מכל יוצאי חלצינו, אמן ואמן.