שלמה, איש עסקים מצליח, היה קשור מאוד לבנו דוד. השניים היו קרובים במיוחד, ולכן כאשר דוד החל בתהליך של חזרה בתשובה, שלמה התקשה לקבל את השינוי.
מבחינתו, הוא הרגיש שהבן שהיה כל כך קרוב אליו הולך ומתרחק לעולם אחר.
ככל שחלפו השנים, חל שינוי. לאחר בנו דוד החל גם שלמה עצמו להתקרב ליהדות, להכיר יותר את התורה והמצוות ולשנות חלק מהתפיסות שהיו לו.
אבל היה אדם אחד שאליו הוא סירב להתקרב: הרב של בנו.
שלמה היה משוכנע שמשהו באותו רב אינו אמיתי. מבחינתו, הרב היה האדם שהשפיע על בנו להשתנות, והוא הביט בו בחשדנות גדולה.
ואז הגיע אירוע ששינה הכול.
"עכשיו אני אגלה מי הוא באמת"
יום אחד עלה שלמה על טיסה מארצות הברית לישראל. זמן קצר לאחר שהתיישב, הוא הבחין באדם מוכר.
זה היה הרב של דוד.
שלמה חשב לעצמו שזאת ההזדמנות המושלמת לבחון אותו מקרוב. במשך שעות הוא יוכל לראות כיצד אותו רב מתנהג כשאיש אינו מסתכל עליו במיוחד.
לא חלף זמן רב וקבוצת יהודים התארגנה לתפילת מנחה במטוס. הם פנו אל הרב והציעו לו להצטרף.
להפתעתו של שלמה, הרב סירב.
"אני לא יכול להתפלל איתכם", אמר.
שלמה נדהם.
"איפה בדיוק הוא מתכוון להתפלל?", חשב לעצמו. "אנחנו באמצע טיסה. איזו הזדמנות אחרת כבר תהיה לו?"
אבל זו הייתה רק ההתחלה.
לא תפילה, לא ברכה ולא ברכת המזון
שלמה המשיך לעקוב אחר הרב.
לדבריו, במשך הטיסה הוא לא ראה אותו לומד משנה ואף לא קורא פרק תהילים.
ואז הגיעה הארוחה.
הדיילים הגישו את המגשים, והרב פתח את הארוחה והחל לאכול.
שלמה הביט בו וחיכה לנטילת ידיים.
אבל הרב לא נטל את ידיו.
הוא גם לא שמע אותו מברך "המוציא", ובסיום הארוחה לא הבחין שהוא מברך ברכת המזון.
באותו רגע שלמה כבר היה משוכנע שהחשדות שלו היו מוצדקים.
"איך יכול להיות?", חשב. "אתה רב בישראל, ואפילו את המצוות הבסיסיות האלה אתה לא מקיים?"
מבחינתו, הוא קיבל את ההוכחה שחיפש במשך שנים.
שיחת הטלפון ששינתה הכול
לאחר שהגיע לישראל, חיכה שלמה לבנו.
כעבור זמן קצר נשמעו דפיקות בדלת. דוד הגיע לבקר את אביו, והשניים החלו לשוחח.
שלמה כבר התכונן לספר לו מה ראה בטיסה.
הוא רצה לומר לבנו: "עכשיו אני יודע מי הרב שלך באמת".
אבל רגע לפני שהספיק לספר, הטלפון של דוד צלצל.
דוד ענה לשיחה, ובתוך רגע השתנו פניו.
"מה קרה?", שאל שלמה בדאגה.
דוד הביט באביו וסיפר לו שהרב שלו היה בארצות הברית במסגרת נסיעה שבה עסק באיסוף כספים עבור הישיבה. במהלך שהותו שם הגיעה אליו הבשורה הקשה שאמו נפטרה.
הרב עזב הכול ומיהר לעלות על טיסה לישראל כדי להגיע להלוויה.
שלמה קפא במקום.
פתאום הכול התחבר.
ברגע אחד הוא הבין כמה טעה
הרב לא סירב להתפלל משום שזלזל בתפילה.
הוא לא נמנע מברכות משום שלא הקפיד על ההלכה.
הוא היה במעמד הלכתי של "אונן" - אדם שאחד מקרוביו נפטר וטרם הובא לקבורה.
על פי ההלכה, אונן פטור ממצוות עשה רבות, ובהן תפילה וברכות, עד לאחר הקבורה.
ופתאום שלמה הבין.
כל מה שראה היה נכון, אבל המסקנה שאליה הגיע הייתה שגויה לחלוטין.
אותן שעות שבהן היה בטוח שהוא חושף את פרצופו האמיתי של הרב, חשפו למעשה משהו אחר לגמרי: כמה קל לשפוט אדם כאשר רואים את מעשיו, אבל לא יודעים מה עומד מאחוריהם.
שלמה, שכבר חרץ את דינו של הרב בלבו, גילה שהמציאות הייתה הפוכה ממה שחשב.
"שופטים ושוטרים תתן לך"
בפרשת שופטים נאמר: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך".
אפשר למצוא בפסוק הזה גם מסר עמוק לחיים.
אנחנו שופטים אנשים במהירות. רואים אדם עושה משהו שנראה לנו לא ראוי, שומעים משפט, נחשפים להתנהגות מסוימת - וכבר בונים סיפור שלם.
אבל לפעמים חסר לנו פרט אחד.
פרט שאילו היינו יודעים אותו, כל השיפוט שלנו היה משתנה.
לפני שאנחנו הופכים ל"שופטים ושוטרים" של האחר, כדאי לעצור ולחשוב על המילה "לך".
אולי אני לא יודע את כל הסיפור?
אולי יש כאן משהו שאינני רואה?
ואולי, אילו הייתי נמצא בדיוק במצבו של אותו אדם, הייתי נוהג בדיוק כמוהו?
במיוחד בחודש אלול
המסר הזה מקבל משמעות מיוחדת בימי חודש אלול.
אנחנו עומדים לפני הקדוש ברוך הוא ומבקשים ממנו שיראה את הטוב שבנו, שימצא לנו זכויות, שידון אותנו ברחמים ושיכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום.
ואולי אחת הדרכים לזכות לכך היא לנהוג כך גם כלפי בניו.
לחפש את הטוב.
לא למהר לחרוץ דין.
לנסות ללמד כף זכות גם כאשר נדמה לנו שאנחנו יודעים בדיוק מה קרה.
כי לפעמים אנחנו רואים את כל המעשה - אבל לא יודעים אפילו חצי מהסיפור.
וכאשר אנחנו משתדלים לדון אחרים לכף זכות, אנו מבקשים שגם בשמיים ידונו אותנו כך.
שנזכה כולנו להיכתב ולהיחתם בספר החיים והשלום.
שבת שלום ומבורך.
