"הילדים שלי חזרו בתשובה ועזבו אותי" | הרב יהונתן ענבה

בפינתו המרתקת "פרשה בדקה" מביא הרב יהונתן ענבה סיפור מטלטל על עוצמתה של תפילה הבוקעת מלב תמים, ומקשר זאת ליסוד רוחני עמוק מפרשת השבוע הנוגע לכל אחד מאיתנו.

באולם האירועים המפואר שררה תכונה רבה ושמחה עצומה. בחור הישיבה החשוב יוסי נישא בשעה טובה ומוצלחת, וכל בני הישיבה וחבריו הקרובים הגיעו בהמוניהם כדי לרקוד ולשמח את החתן ביומו הגדול. המעגלים הלכו והתרחבו, השירה ההמונית בקעה רקיעים והאנרגיות היו בשיאן. אולם, עין חדה של אחד מרבני הישיבה שהשתתף בחגיגה הבחינה בפרט חריג ומעורר תהייה. אביו של החתן לא נראה באזור הרוקדים ולא נטל חלק בשמחת בנו. הרב החליט לצאת לסיור קצר ברחבי האולם כדי לאתר את האב המבוגר, ולאחר חיפוש קצר מצא אותו יושב בפינה מבודדת בתוך המטבח, כשהוא ממרר בבכי תמרורים עז.

הרב המודאג ניגש אל האב, הניח יד חמה ותומכת על כתפו המורכנת ושאל אותו בעדינות לפשר הכאב הגדול בעיצומו של יום חגו של בנו. האב המיוסר הרים את עיניו הדומעות ופתח את סגור ליבו בפני הרב. הוא סיפר כי הוא יהודי שהגיע מצרפת, ואורח חייו רחוק לחלוטין משמירת תורה ומצוות. הוא הדגיש כי הוא אינו יודע דבר וחצי דבר על עולמה של היהדות ועל המצוות. הכאב הפנימי שלו נבע מכך שכל שלושת ילדיו חזרו בתשובה בזה אחר זה, ותחושתו האישית הייתה כי הם עזבו אותו לבדו בעולם. יוסי היה בנו הצעיר ביותר, הילד שעליו הוא תלה את כל תקוותיו שימשיך את העסקים המשפחתיים המשגשגים ויישאר קרוב אליו, והנה כעת גם הוא נכנס לעולמה של התורה. האב השבור שאל בדמעות כיצד הוא יכול שלא לבכות במצב כזה.

הרב הקשיב לדברים המרגשים והתפלא עמוקות. הוא הבין מיד שזכייה בשלושה ילדים שהופכים לבני תורה ואברכים יראי שמיים אינה יד המקרה. הרב פנה אל האב ושאל אותו מה הזכות המיוחדת שלו, או איזו מצווה יוצאת דופן הוא מקיים שבזכותה זכה לשושלת מפוארת שכזו. האב המשיך להתעקש ואמר שהוא אינו מקיים שום מצווה. הרב לא ויתר ושאל האם הוא מקפיד על תפילה מסוימת או מעשה צדקה. באותו רגע נזכר האב בפרט שנראה לו שולי. הוא סיפר שלפני כעשרים שנה הוא השתתף בסמינר כלשהו, ושם הוענק לו דף נייר מיוחד. המארגנים אמרו לו לקרוא את המילים הכתובות בו בכל יום, והדבר יביא לו ברכה והצלחה מרובה בחייו. מאותו היום הוא מקפיד באדיקות לקרוא את הטקסט בכל יום ויום.

הרב הסקרן ביקש לראות את הדף המדובר. האב שלף את הנייר המקופל מכיסו והושיט אותו לרב. כשהרב פתח את הדף, הוא נדהם לגלות כי מדובר בתפילת השל"ה הקדוש הידועה, שהיא תפילה מיוחדת עבור חינוך הילדים והצלחתם הרוחנית. הרב חסר הנשימה חייך אל האב המתרגש ואמר לו להמשיך לקרוא את התפילה הזו בכל יום, שכן זו הסגולה הטובה והחזקה ביותר לחיים מאושרים ולדורות ישרים ומבורכים.

מתוך הסיפור המופלא הזה מוביל אותנו הרב יהונתן ענבה אל הלקח הרוחני הטמון בפרשת השבוע. התורה הקדושה מלמדת אותנו על דיניה של עיר המקלט. אדם שביצע רצח בשגגה נאלץ לנוס אל עיר המקלט, והוא מחויב לשהות בה ולא לצאת ממנה עד ליום שבו ימות הכהן הגדול של אותו הדור. המשנה והגמרא מפרטות כי אמותיהם של הכהנים הגדולים היו נוהגות לבקר בערי המקלט ולספק לרוצחים בשגגה אוכל מזין ומלבושים מכובדים. המטרה של אותן אימהות הייתה להיטיב עם השוהים בעיר, כדי שהם לא יתפללו מעומק ליבם המיוסר על מותו של הכהן הגדול, דבר שיביא לשחרורם המיידי.

הדבר מעורר תהייה עצומה ואף מטלטלת. האם ייתכן שרוצח שחטא יתפלל על מותו של האדם הצדיק והקדוש ביותר בדור, והקדוש ברוך הוא באמת יקשיב לתפילתו וימית את הכהן? התשובה המדהימה היא כן. כאשר אדם מתפלל מתוך מצוקה אמיתית ומעומק הלב, בורא עולם שומע לכל פה ולכל תפילה.

מסור ההשכל עבור כל אחד מאיתנו הוא עצום: אם תפילתו היומית של אדם הרחוק מיהדות מסוגלת לפעול ישועות כה אדירות ולשנות את עתיד ילדיו, ואם תפילה של אדם שחטא מסוגלת להשפיע על חייהם של צדיקי עליון, היכן אנחנו נמצאים בכל יום?

עלינו להתעורר, להעריך ולנצל את המתנה העצומה שניתנה לנו. יש לנו זכות נפלאה לפתוח את הפה בשלוש התפילות הקבועות, שחרית, מנחה וערבית, ולדבר ישירות עם אבא שבשמיים. בואו ננצל את הכוח האדיר הזה, נתפלל מעומק הלב ונבקש מהקדוש ברוך הוא שישכין שלום עלינו ועל כל עם ישראל ונאמר אמן. שבת שלום.