ישראלי נתקע במומבאי - מי הציל אותו ברגע האחרון?

לקראת השבת הקרובה שבה אנו פותחים את חומש ויקרא, הרב יהונתן ענבה מביא לנו תובנה עמוקה על המהות של הקריאה האלוקית לכל אחד ואחת מאיתנו. הפרשה נפתחת במילה ויקרא, כאשר האות אלף שבסוף המילה כתובה באופן זעיר, דבר המלמד אותנו על הענווה של משה רבנו ועל הדרך שבה הקדוש ברוך הוא פונה אל האדם. אך מעבר לכך, הקריאה הזו היא קריאה נצחית שמהדהדת בכל דור ובכל מקום בעולם, גם במקומות הנידחים ביותר שניתן להעלות על הדעת.

סיפורנו מתחיל בעיר המיוזעת והסואנת מומבאי שבהודו. בין הרחובות הצפופים והריחות העזים של השוק, ניצבו גבי ורבקי הולצברג הי"ד, שליחי חב"ד שמסרו את נפשם למען כל יהודי. הימים היו ימי ערב חג הפסח, וההכנות היו בשיאן. הבית היה כמרקחה, ניקיונות, בישולים וארגון הלוגיסטיקה המורכבת של אירוח מאות מטיילים לליל הסדר בלב מדינה זרה. גבי היה עסוק בסידורים אחרונים, מוודא שכל פרט ופרט מוכן לקראת הערב הקדוש.

באותם רגעים של עומס, פנתה אליו רבקי ושאלה שאלה שהדהדה בחלל החדר. היא ביקשה לדעת האם הוא עבר בכל בתי המלון והאכסניות באזור, האם הוא בטוח שכל יהודי שנמצא בעיר יודע על הסדר שנערך אצלם. גבי ענה בביטחון שהוא אכן עשה זאת, אך רבקי לא הסתפקה בכך. היא חשה בתוך ליבה שיש עוד מישהו שם בחוץ, יהודי בודד שאולי מחכה לאות, והיא ביקשה ממנו לצאת שוב לרחובות. היא אמרה לו שהיא תסתדר עם ההכנות בבית, אך המשימה שלו כעת היא למצוא עוד נשמה אחת לפחות שתשב סביב שולחן החג.

גבי יצא אל החום הכבד של מומבאי והחל לסרוק שוב את המקומות המוכרים. לפתע, הוא הבחין בסמטה צדדית באכסניה קטנה וישנה שמעולם לא ביקר בה קודם לכן. הוא נכנס פנימה וביקש מבעל המקום לראות את רשימת האורחים. עיניו סרקו את השמות הזרים עד שנעצרו על שם אחד שקפץ מתוך הדף, אבנר כהן. הלב שלו החסיר פעימה. הוא ידע שזה השם שהוא חיפש. הוא בירר את מספר החדר ועלה לקומה השנייה.

הוא נעמד מול הדלת ודפק. שקט. הוא דפק שוב, חזק יותר, אך עדיין לא נשמעה כל תגובה מבפנים. הוא כבר עמד להסתובב וללכת, חושב שאולי החדר ריק, אך משהו עצר אותו. הוא החליט לדפוק בפעם השלישית והאחרונה. הפעם נשמעו צעדים איטיים מעבר לדלת, והיא נפתחה לאיטה. מולו עמד בחור צעיר, שערו ארוך ופרוע, בגדיו מוזנחים ובעיניו ניבט מבט של ייאוש עמוק ותשישות. הבחור הסתכל על הדמות הדתית שעמדה מולו בתדהמה ושאל בקול סדוק מי שלח אותך אליי.

גבי הסתכל עליו במבט מלא אהבה והשיב בפשטות שהקדוש ברוך הוא שלח אותו. למשמע המילים הללו, הבחור התפרק לחלוטין. הוא תפס את גבי, הכניס אותו פנימה לתוך החדר הקטן, סגר את הדלת ופרץ בבכי חסר מעצורים. גבי המתין בסבלנות, מנסה להבין מה עובר על הנשמה הזו שעומדת מולו. לאחר דקות ארוכות, הבחור התאושש והחל לספר את סיפורו המטלטל.

הוא סיפר שהוא מטייל בהודו כבר חודשים ארוכים, עובר מצפון לדרום בחיפוש אחר משמעות. לפני מספר ימים, בעודו על הרכבת, הוא גילה שכל כספו, מסמכיו ורכושו נגנבו ממנו. הוא מצא את עצמו תקוע בתחנת רכבת נידחת, ללא פרוטה בכיסו וללא יכולת ליצור קשר עם איש. הוא היה מיואש וחסר אונים. בתוך המהומה הזו, ניגש אליו יהודי צרפתי שעבר במקום, נתן לו סכום קטן של כסף ואמר לו לנסוע למומבאי ולחפש אכסניה מסוימת שבה יוכל להעביר את ליל הסדר, כי שם הוא ימצא עזרה.

הוא הגיע לאותה אכסניה ופשוט נזרק על הרצפה. הוא ישב בחדר החשוך והרגיש שהעולם סוגר עליו. באותם רגעים, הוא פנה לאלוקים בפעם הראשונה בחייו. הוא אמר לו שהוא מעולם לא דיבר איתו, מעולם לא שמר מצוות, אבל עכשיו הוא הגיע לקצה. הוא ביקש סימן. הוא אמר שאם באמת אכפת לאלוקים ממנו, שישלח לו סימן שהוא לא לבד בתוך החושך הזה. הוא סיפר לגבי שרק סיים את התפילה הבוקעת מהלב, וכמעט מיד נשמעה הדפיקה הראשונה על הדלת. הוא פחד לפתוח, חשב שהוא הוזה, אך כשהדפיקה חזרה בפעם השלישית הוא הבין שמישהו באמת מחפש אותו.

הסיפור המדהים הזה אינו רק עדות להשגחה פרטית מופלאה, אלא הוא תמצית המשמעות של חומש ויקרא. הקדוש ברוך הוא קורא למשה רבנו מתוך המשכן, אך הזוהר הקדוש מלמד אותנו שכל יהודי נושא בתוכו בחינה של משה. לכל אחד מאיתנו יש רגעים שבהם הוא מרגיש אבוד, רגעים שבהם הוא נמצא במומבאי הפרטית שלו, מנותק ומרוחק. דווקא שם, במקומות הכי שפלים והכי כואבים, הקדוש ברוך הוא לא מפסיק לקרוא לנו.

הקריאה הזו יכולה להגיע בצורות רבות. לפעמים זה סרטון שנתקלנו בו במקרה, לפעמים זו מילה טובה מאדם זר ברחוב, ולפעמים זו הרגשה פנימית חזקה שמתעוררת בנו פתאום. אבא שבשמיים אוהב את בניו ללא תנאי, והוא תמיד מחפש דרכים להתקרב אלינו מחדש. הוא קורא לנו להיכנס אל תוך המשכן הפנימי שלנו, אל תוך הנשמה הטהורה שנמצאת בכל אחד מאיתנו.

כאשר אנו פותחים את הפרשה, עלינו להקשיב לקול העולה מהכתובים. ויקרא הוא לא רק ציווי היסטורי, אלא קריאה אקטיבית המתרחשת כאן ועכשיו. אלוהים מבקש מאיתנו שנשמע אותו, שנדע שהוא איתנו בכל מצב ובכל מקום. גם אם אדם מרגיש שהוא רחוק מאוד, שהוא איבד את כל רכושו הרוחני ושהוא תקוע במבוי סתום, עליו לזכור שדפיקה על הדלת יכולה להגיע בכל רגע.

המסר של הפרשה הוא שלעולם אין להתייאש. היהודי במומבאי הגיע לליל הסדר באותו ערב, ישב לצד גבי הולצברג והרגיש שוב בבית. הוא גילה שגם אם הוא שכח מהיהדות שלו, היהדות לא שכחה אותו. ההתקרבות שלו באותו לילה הייתה תחילתו של מסע רוחני עמוק, שיבה אל השורשים ואל האמונה. זהו כוחה של קריאה אחת פשוטה, כוחה של עין שרואה ושל לב שמרגיש.

אנחנו צריכים להיות קשובים לקריאות האלו בחיינו. לפעמים אנחנו עסוקים מדי ברעש של העולם מסביבנו, בלחצים ובדאגות היומיומיות, ואנחנו מפספסים את הלחישה הדקה של הקדוש ברוך הוא שמבקש מאיתנו לעצור לרגע ולחזור אליו. הפרשה מזכירה לנו שהקדוש ברוך הוא לא רק ברא את העולם ונטש אותו, אלא הוא מעורב בכל פרט ופרט, מנהיג את עולמו בחסד וברחמים ומחכה לכל אחד מאיתנו.

צופים יקרים, הקריאה הזו מופנית עכשיו אליכם. אם אתם מרגישים תנועה בלב, אם אתם מרגישים רצון להתחזק או להתקרב, אל תתעלמו מזה. זהו סימן מהשמיים שאלוקים מחפש אתכם. הוא אוהב אתכם ורוצה בקרבתכם בדיוק כפי שאתם. בואו נענה לקריאה הזו יחד, נפתח את הלב ונראה לעולם כולו שאנחנו בנים אהובים של מלך מלכי המלכים.

מי ייתן ונזכה כולנו לשמוע את קריאת הויקרא הפרטית שלנו בתוך המציאות המורכבת של חיינו, שנזכה להיות אלו שדופקים על דלתות של אחרים כדי להביא להם אור, ושנדע תמיד שאין מקום רחוק מדי עבור הקדוש ברוך הוא. שנזכה לשבת כולנו יחד סביב שולחן השבת מתוך שמחה, אמונה וחיבור אמיתי לעצמנו ולאבינו שבשמיים. שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל בכל מקום שהם נמצאים.