אנשים רבים מחכים ליום המזל שלהם. אבל יום המזל לא יגיע מעצמו. למען האמת, הוא אף פעם לא מגיע למי שרק יושב וממתין לו.
מי שמחכה ליום המזל נשאר פסיבי ונגרר אחרי האווירה, החברה וכל מה שמתרחש סביבו. הוא מצפה שמשהו חיצוני ישתנה כדי שיוכל סוף סוף להרגיש טוב. שהכוכבים יסתדרו, שהשמש תזרח בדיוק כפי שהוא רוצה, שהחברה תפרגן לו ושהמעסיק יכיר בערכו. בקיצור, הוא מחכה שהמצב יהיה מושלם, ורק אז מרשה לעצמו לחייך.
אבל יום המזל אינו מגיע ואינו דופק בדלת. את יום המזל צריך ליצור, וזה יכול להתחיל כבר היום.
כאן נמצא ההבדל בין האנשים שמגשימים לבין אלה שממשיכים לחכות. אדם אחד ממתין שהחלום יגיע אליו, ואילו האחר קם ויוצר את הרגע. לא מחכים ליום המזל, מייצרים אותו.
המזל אינו מגיע למי שממתין, אלא למי שזז, פועל ועושה. "אם אין אני לי, מי לי". מתחילים בצעד קטן, ואז גם המזל יכול למצוא את האדם.
"אין הדבר תלוי אלא בי". לא בזמן, לא באנשים ולא בנס. בי. זו אחריות.
ברגע שהאדם מבין שהדבר תלוי בו ומתחיל לפעול, הוא זוכה גם לסייעתא דשמיא. זו האחריות, זו החירות, זו השמחה, וזהו המזל האמיתי.
