יש כל כך הרבה חללים, פצועים ומשפחות שעולמן חרב עליהן. את מה שכבר קרה אין לנו דרך להשיב לאחור, ובכוחנו גם לא לבטל את החושך שכבר ירד על בתים רבים. אבל יש דבר אחד שאנחנו בהחלט יכולים לעשות: להדליק אור.
במקום לשקוע בחושך, אפשר לבחור להביא נר קטן. עוד מעשה טוב, עוד מילה מחזקת, עוד חיוך ועוד יד שמושטת למי שזקוק לה. לפעמים דווקא האור הקטן ביותר מצליח לחדור אל המקומות החשוכים ביותר.
בכל פעם שעולה המחשבה על הרשימה הכואבת של האנשים שהחושך פגש אותם, כדאי לזכור כי מולה ניצבת רשימה עצומה של אנשים שבוחרים להאיר. אנשים שעברו כאב בלתי נתפס, אך למרות הכול ממשיכים לחזק אחרים, להפיץ תקווה ולהעניק אור לסביבתם.
כך, למשל, טלי גווילי, אימו של החטוף רן גווילי, וארי שפיץ, שאיבד במלחמה שתי רגליים ויד אחת. מתוך הכאב האישי וההתמודדות הקשה, הם מצליחים להמשיך לחייך, לעודד ולהאיר לאחרים.
אם הם מסוגלים להדליק אור גם מתוך החושך הגדול ביותר, האם גם אנחנו לא יכולים לעשות זאת? אולי איננו יכולים לשנות את העבר, אבל כל אחד מאיתנו יכול לבחור כיצד ייראה ההווה - ולהוסיף בו עוד מעט אור.
