רבי אברהם ביג'אג'ו זצ"ל - תולדות חייו והנהגותיו

בין חכמי ירושלים הספרדים של הדורות האחרונים ניצבת דמותו של רבי אברהם ביג'אג'ו זצ"ל, תלמיד חכם, דיין ומורה צדק, שוחט ומוהל, שד"ר ורב קהילה, שחייו היו רצופים בלימוד תורה, עשייה למען הציבור ומסירות למען יושבי ארץ ישראל.

רבי אברהם נולד בשנת תרי"ח, 1858, בקושטא שבאימפריה העות'מאנית, לאביו רבי אהרן ביג'אג'ו. כשהיה כבן עשר זכה לעלות עם אביו לארץ ישראל. השניים התיישבו בירושלים והיו מראשוני המתיישבים בשכונת נחלת שבעה.

בירושלים למד רבי אברהם בבית המדרש "דורש ציון". לצד לימוד התורה רכש ידיעות בערבית, צרפתית וטורקית, כישורים שסייעו לו בהמשך חייו כאשר נשלח אל קהילות יהודיות בארצות שונות. בשנת תרל"ו נשא אישה ונולד להם בן יחיד, אך הבן נפטר בגיל תשע עשרה. בהמשך נפטרה גם אשתו הראשונה. לאחר מכן רבי אברהם נישא בשנית וזכה לבן ובת.

אחת ההנהגות הבולטות בחייו הייתה מסירותו לצורכי הציבור ולמען היישוב היהודי בארץ ישראל. בשנת תרמ"ז יצא כשד"ר מטעם קהל חסידים בית אל בירושלים לערי פרס. בשנים שלאחר מכן יצא בשליחויות נוספות מטעם קהילת הספרדים בחברון, ועבר בין קהילות בסוריה, עיראק, כורדיסטן, פרס, סין, הודו ומקומות נוספים.

שליחויות אלה דרשו ממנו מסירות נפש של ממש. במהלך אחד ממסעותיו, לאחר שהגיע לכרכוכ ואסף את תרומות הקהילה עבור אנשי חברון, התנפלו עליו שודדים וגזלו ממנו את כספו, בגדיו ומסמכיו. למרות הפגיעה הקשה, הוא המשיך בשליחותו. ראשי הקהילה נאלצו לצייד אותו בעדות המאשרת את זהותו ואת מטרת מסעו, כדי שיוכל להמשיך ולאסוף כספים עבור אנשי ארץ ישראל.

תקופה נוספת בחייו עברה עליו בעיר פארו שבפורטוגל, שם שימש כרב וכשוחט של הקהילה היהודית המקומית. גם כאשר שהה הרחק מירושלים, נשאר קשור לחכמיה ולקהילות היהודיות שסבבו אותה.

לאחר שובו לירושלים המשיך בעבודת הקודש. הוא שימש שוחט ומוהל, מורה צדק ודיין, ונמנה עם חכמי העדה הספרדית בעיר. הוא אף היה מעורב בצורכי הציבור ובפעילות מוסדות הקהילה.

הנהגה נוספת שאפיינה אותו הייתה הרצון להנגיש את ההלכה לאחרים. חיבורו "ושחטתם בזה", העוסק בהלכות שחיטה וטריפות, נערך בדרך של שאלות ותשובות, מתוך מטרה לסייע לתלמידים ולשוחטים לרכוש ידיעה מעשית וברורה בהלכה. בחיבור שולבו גם מנהגים שנהגו בירושלים.

רבי אברהם ביג'אג'ו נפטר בירושלים בל' באב תרפ"ג, 1923. ספריו, מכתביו ותעודות שליחותו שנותרו אחריו מעידים על חיים של תורה, אחריות ציבורית ומסירות לארץ ישראל.