93 שנים לפטירת החפץ חיים: הסיפורים ההנהגות וקורות חייו

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצוק"ל, המוכר בכל תפוצות ישראל בכינוי "החפץ חיים", היה מגדולי הפוסקים והמנהיגים בדורות האחרונים. ספריו נלמדים עד היום בכל רחבי העולם, אך לצד גדלותו בתורה הוא נודע במיוחד בענוותנותו, בזהירותו המופלאה בדיבור וברגישותו לכל יהודי.

החפץ חיים נולד בי"א בשבט תקצ"ח, 6 בפברואר 1838, בעיירה ז'טל שבאזור בלארוס של ימינו. אביו נפטר כשהיה צעיר, והוא עבר עם אמו לווילנה. כבר בילדותו התבלט בכישרונותיו, בהתמדתו וביראת השמים שלו.

לאחר נישואיו עבר להתגורר בעיירה ראדין. הוא כיהן לזמן קצר ברבנות, אך העדיף שלא לשאת במשרה רשמית והקדיש את חייו ללימוד, לכתיבה ולהנהגת הציבור. בשנת תרכ"ט, 1869, הקים את ישיבת ראדין, שהפכה למקום תורה חשוב ומשכה אליה תלמידים רבים.

בשנת תרל"ג הוציא לאור את ספרו "חפץ חיים", העוסק בהלכות לשון הרע ורכילות. שם הספר לקוח מהפסוק בתהילים: "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה".

הספר חולל שינוי עצום. החפץ חיים הראה כי שמירת הלשון איננה רק הנהגה טובה או מידת חסידות, אלא מערכת של הלכות מחייבות הנוגעות לחיי היום-יום של כל יהודי. בהמשך חיבר את "שמירת הלשון", העוסק בחומרת הדיבור האסור ובמעלת השומר את פיו.

מפעל חייו ההלכתי הגדול היה חיבור ה"משנה ברורה", פירוש מקיף על חלק "אורח חיים" שבשולחן ערוך. הספר עוסק בהלכות תפילה, ברכות, שבת ומועדי ישראל, והפך לאחד מספרי ההלכה המרכזיים והנלמדים ביותר.

במשך תקופה התפרנסה משפחתו מחנות מכולת שניהלה רעייתו. החפץ חיים הקפיד לבדוק את המשקולות כדי לוודא שאיש אינו מקבל פחות מהמגיע לו, וסירב למכור סחורה שהתעורר ספק באיכותה.

כאשר הבחין שלקוחות רבים מעדיפים להגיע דווקא לחנותו, חשש שהדבר פוגע בפרנסתם של החנוונים האחרים. הוא החל לסגור את החנות לאחר שהושגה ההכנסה הדרושה לאותו יום, ולבסוף החליט לסגור אותה לחלוטין.

אחת המעשיות הידועות מספרת כי במהלך נסיעה פגש יהודי שלא הכיר אותו. האיש סיפר בהתלהבות שהוא נוסע לראדין כדי לראות את החפץ חיים. הרב, שלא רצה לשמוע שבחים על עצמו, אמר שאולי החפץ חיים אינו גדול כפי שמתארים אותו.

הנוסע כעס ומחה על הפגיעה בכבוד הצדיק. רק כשהגיעו לראדין גילה כי האיש שישב מולו היה החפץ חיים בעצמו. הוא נבהל וביקש מחילה, אך החפץ חיים השיב כי גם הוא למד מהמעשה שעל האדם להיזהר בדיבורו, אפילו כאשר הוא מדבר על עצמו.

מסופר גם על בחור יהודי שגויס לצבא ושאל כיצד לנהוג כאשר המזון היחיד שניתן לחיילים אינו כשר, והימנעות ממנו עלולה לסכן את חייו. החפץ חיים השיב שבמצב של פיקוח נפש מותר לו לאכול, אך הוסיף: "אל תמצוץ את העצמות". כלומר, גם כאשר ההלכה מתירה דבר מחמת הסכנה, יש לזכור שמדובר באילוץ ולא להפוך אותו להנאה.

החפץ חיים פעל למען שמירת השבת, תמך בהקמת מוסדות "בית יעקב" ודאג לחיילים יהודים וליהודים שחיו הרחק מקהילות מסודרות. הוא הרבה לעורר גם על הציפייה לגאולה ועודד את תלמידיו ללמוד את ההלכות הנוגעות לעבודת בית המקדש.

בכ"ד באלול תרצ"ג, 15 בספטמבר 1933, הסתלק החפץ חיים. ספריו, הנהגותיו ומעשיו ממשיכים ללמד כי גדלות אמיתית ניכרת לא רק בידיעת התורה, אלא גם במילה שנבלמת, בזהירות בממון ובדאגה כנה לכבודו ולפרנסתו של כל אדם.