על רבי אברהם דב מאווריטש מספרים שכל אבן בארץ ישראל נראתה בעיניו כיהלום. כשהגיע לצפת אחרי שנים של רבנות בז׳יטומיר ובאווריטש, קיבלו אותו חסידי העיר כרבם. הוא לימד תורה, ובספרו ״בת עין״, שעל שמו התפרסם, הרבה לכתוב על ענווה. מי שפגשו אותו בצפת זכרו גם את היד הפתוחה שלו.
אחד מהם היה ד״ר אליעזר הלוי, מזכירו של משה מונטיפיורי. אחרי שפגש את רבי אברהם דב, הוא כתב עליו: ״והנה הוא עוד מחלק את כל אשר לו עם עניי עמו״. בשנים הקשות שעברו על צפת, גם כשהיה לו מעט מאוד משלו, הוא המשיך לחלוק עם מי שהיו לצידו.
שנות הרבנות והעלייה לצפת
רבי אברהם דב נולד בסביבות שנת תק״ך לאביו רבי דוד, שכונה מגיד מישרים. הוא נישא לבתו של רבי נתן נטע מאווריטש, מתלמידי הבעל שם טוב. את תורתו למד אצל רבי מנחם נחום מצ׳רנוביל, אצל בנו רבי מרדכי מצ׳רנוביל ואצל רבי לוי יצחק מברדיצ׳וב. לימים כיהן כרב בז׳יטומיר ובאווריטש.
לפי המסופר, כשעמד לעלות לארץ ישראל ובני קהילתו התקשו להיפרד ממנו, הוא הזכיר להם את דברי חז״ל על הדבקות במידותיו של הקב״ה, ובהן רחמים וגמילות חסדים. ברוח הדברים ביקש מהם לשמור על הקשר עמו דרך המידות שהקפיד עליהן מנעוריו: להתרחק מלשון הרע, משקר ומגסות הרוח.
בשנת תקצ״א עלה לארץ ישראל והשתקע בצפת. חסידי העיר קיבלו אותו בכבוד ומינו אותו לרב העדה, ועם השנים, לפי המסופר, פנו אליו גם יהודים מחוץ לקהילתו. ד״ר אליעזר הלוי, מזכירו של משה מונטיפיורי, פגש אותו וכתב עליו: ״האיש הזה הוא אחד מן האנשים המלומדים והיקרים אשר ראיתי מעודי״. על יחסו לעניים הוסיף: ״והנה הוא עוד מחלק את כל אשר לו עם עניי עמו״.
הלחם שחלק בימי מרד הפלאחים
בשנת תקצ״ד פרץ מרד הפלאחים נגד גזירת הגיוס של מוחמד עלי, שליט מצרים. פורעים נכנסו לצפת, בזזו את רכושם של יהודים בעיר. לפי המסופר, לרבי אברהם דב לא השאירו אפילו בגד אחד.
בימי השבי, במעט הכסף שנשאר, קנו לחם ושמן. רבי אברהם דב חלק את מנת הלחם שלו עם האנשים ששהו עמו. העדות של מזכיר מונטיפיורי מספרת על רב שחלק את רכושו עם העניים. הסיפור מימי המרד מתאר את אותה נדיבות בשעה שבה גם הוא נזקק לעזרה.
רעידת האדמה תפסה אותם בתפילת מנחה
בכ״ד בטבת תקצ״ז פקדה את צפת וסביבותיה רעידת אדמה קשה, שגבתה קורבנות רבים. כשהחלו הזעזועים היה רבי אברהם דב באמצע תפילת מנחה בבית מדרשו. הוא הורה למתפללים להתאסף סביבו והשתטח על הארץ בפישוט ידיים ורגליים.
חלק מבית המדרש התמוטט והגג שמעליו קרס. המקום שבו הצטופפו המתפללים נותר עומד, והם ניצלו. לזכר ההצלה תלו בבית המדרש שלט ובו המילים ״מה נורא המקום הזה״.
רבי אברהם דב הסביר אחר כך שבשעת הרעש ראה אבנים נזרקות מצד לצד, והבין שעליו להשתטח מתוך הכנעה גמורה. סיפור זה על רבי אברהם דב נקשר לסיפור התלמודי על רבי אחא בר יעקב, שהכריעות שלו גברו על מזיק שהופיע בדמות נחש בעל שבעה ראשים. ההכנעה וההתרחקות מגאווה הן נושאים שחוזרים בספר ״בת עין״. בספר מובאת גם דרשה שבה ראה רבי אברהם דב ברעידות האדמה סימן לבוא הגאולה.
חטיפה
בשנת תקצ״ח, בזמן התקפה על תושבי צפת, נחטף רבי אברהם דב ונדרש לשלם כופר. כשחוטפיו איימו על חייו, הוא ביקש מעט מים לשתייה ובירך ״שהכול נהיה בדברו״. באותה שעה עבר במקום אדם שלא הכירו, הזהיר את החוטפים מפני פגיעה ברב, והם שחררו אותו.
המגפה בצפת ויום הפטירה
בשנת תר״א פרצה מגפה בצפת, ורבי אברהם דב היה בין החולים. הוא אמר לתושבים כי לאחר פטירתו תיפסק המגפה. הוא נפטר בי״ב בכסלו, ועל פי אותם סיפורים הוא היה האחרון שנספה בה.
רבי אברהם דב נקבר בבית העלמין העתיק בצפת. הוא לא הותיר אחריו ילדים, ותלמידו הרב שמואל הלר המשיך אחריו בהנהגת הקהילה. עד היום עולים לציונו ביום ההילולה, ובהם גם מי שמבקשים להתפלל על מציאת זיווג.
מהי סגולת סעודת ה״בת עין״?
בי״ב בכסלו יש הנוהגים לערוך סעודה לעילוי נשמתו של רבי אברהם דב בן רבי דוד. המנהג, המכונה ״סעודת בת עין״, נעשה נפוץ בשנים האחרונות. סביב השולחן מספרים על בעל ההילולה ומתפללים לקב״ה לישועה, כל אחד על מה שחסר לו. במסורת החסידית הסעודה מזוהה במיוחד עם תפילה לזיווג ולזרע של קיימא.
גם הרב אלימלך בידרמן מציין שלצד הסעודה יש להדליק נר לעילוי נשמת הצדיק וללמוד מדברי תורתו. בספר ״בת עין״, מספרי היסוד של החסידות, יש פירושים וחידושי תורה לצד הדרכות בעבודת ה׳. אפשר לבחור קטע קצר על ענווה וללמוד אותו יחד ליד השולחן.
גם מי שמציינים את ההילולה בבית יכולים להקדיש כמה דקות לאמירת תהילים, לספר לילדים על המתפללים שניצלו ברעידת האדמה או לתת צדקה לעילוי נשמתו. ולמי שעורכים סעודה, יש סיפור אחד שמתאים במיוחד לספר בשעת בציעת הלחם: איך בימי המרד, כשהלחם היה מועט, רבי אברהם דב חלק את המנה שלו עם מי שישבו לצידו.















