בגיל 21 נשלח רבי מנחם מנדל טאוב זצ"ל, האדמו"ר מקאליב, יחד עם כל אחיו ואחיותיו לאושוויץ. כל אחיו נספו שם. בזמן שהותו במחנה ההשמדה ערך בו מנגלה הרשע ניסויים שכללו עינויים קשים וטיפול כימי אשר מנע מזקנו לצמוח.

כל חייו סיפר, שכאשר עמד ליד המשרפות וצעק "שמע ישראל", הוא הבטיח לה' שאם ינצל יקדיש את חייו להפצת אמירת "שמע ישראל" ברחבי העולם היהודי.

ואכן, עמד בהבטחתו ופעל בכל כוחו בקרב קהילות ישראל לתקן אמירת "שמע ישראל" לזכר הנספים בסיום כל תפילה, כנס ועצרת.

האדמו"ר מקאליב תיקן את יום "בר בי רב דחד יומא" - יום פגרה שבו מתקיים רצף של שיעורי תורה ודרשות עבור הציבור הרחב.

סיפר לי יהודי שזכה להיות ממקורביו, שבאחת הפעמים בהן חזרו מהצפון לירושלים, הורה לו הרבי לנסוע בדרך חלופית. כשהגיעו לתחנת דלק בבעלות ערבית סימן לו הרבי לעצור ולהיכנס לחדר - שם נכח המתדלק הישמעאלי.

הוא הזדעזע לגלות שליהודי שנפטר לאחרונה, בשם משה, היה חוב גדול לאותו ערבי. בעולם האמת לא היה לו מנוח על כך, ומשמים סובבו שיגיעו לשם כדי להחזיר את החוב ולהביא לתיקונה של הנשמה בעולם האמת.