לא הרבה התוודעו לצייר הקדוש, רבי ליאון פטילון.
ובכן כששומעים על צייר, זה נראה מקצוע פשוט, ולא מובן כיצד ניתן להגיע למקומות עליונים בתפקיד זה.
אך רבי ליאון פטילון נחשב לאחד מל"ו צדיקים שבדור. היה שומר את עיניו, חי בצניעות גדולה והגיע למדרגות נוראות של קדושה.
נהג לומר תיקון חצות בכל לילה, למד קבלה ונהג בפרישות גדולה, הזדכך בתעניות מרובות.
מעולם הוא לא צייר דבר שאף מזכיר ולו ברמז דמות נשית.
היה אחד מה"חבורה התל אביבית", ביניהם היה גם רבי אברום פיש "הבנאי", רבי יוסף וולטוך "המנקה", ורבי משה יעקב רביקוב "הסנדלר" וכן אביו של החלבן. חבורה של צדיקים נסתרים שנהגה ללמוד בקביעות.
על אף שקיבל השכלה רחבה (כגון גיאורפיה, היסטוריה, פילוסופיה ופיסכולוגיה באוניברסטה) הוא אף פעם לא נתן לה מקום נעלה בחייו. תמיד התורה, והאמונה תפסו אצלו את המקום הראשון. ועל אף הפשטות שלו ידע לשלב בין העולמות, לחיות כאחד האדם אך בין לבין לרחף בעולמות עליונים, ולהגיע למדרגות נשגבות בקדושה.
אחד מתלמידיו זהו החלבן.
***
בעולמנו, מי שהולך ללמוד אומנות יודע - חלק משמעותי מהלימודים זה ההיסטוריה של הציירים בעולם. לרוב, במהלך השיעורים מתוודעים ליצירות ההזויות שהוציאו תחת ידיהם (ואם לא לומר משוגעים ובעיקר לא צנועים). לומדים על חיי הסבל הקשים והמרורים שהציירים עברו, בלי טיפת קשר ליהדות.
אבל צריך לזכור דבר אחד, מה שיש אצל אומות העולם יש אצלנו עם קיתונות של קדושה. ואחת הדוגמאות לכך היא רבי ליאון פטילון, "הצייר הקדוש".
✍️ נא לשמור על שיח מכבד, ללא לשון הרע, רכילות או פגיעה בזולת. תגובות שאינן עומדות בכללים יימחקו.