הצוואה המרגשת של הרב שלמה אסולין שמסעירה את הרשת

שלוש שנים מלאו להסתלקותו של הגאון הצדיק רבי שלמה אסולין זצוק"ל, שנלב"ע בז' במרחשוון תשפ"ד, בהיותו בן נ"ח שנים, לאחר תקופה ממושכת של ייסורים קשים ומרים.

לרגל יום ההילולא, החל מאמש, מוצאי שבת קודש פרשת נח, זרם המתפללים לציונו בבית העלמין באלעד. רבים הגיעו להעתיר בתפילה על הכלל ועל הפרט, וגם במהלך היום ממשיכים יהודים לעלות לציון ולהתפלל במקום.

בחייו בחר הרב אסולין זצוק"ל להסתיר את גדלותו, אולם לאחר הסתלקותו הלך שמו והתפרסם בקרב רבים. שיעוריו הרבים, ספריו והסיפורים שהתגלו על אורחות חייו חשפו דמות של תלמיד חכם בעל ידיעות עצומות בחלקים רבים בתורה.

במערכת "קול הלשון" בלבד נמצאים למעלה מ-8,000 שיעורים שמסר במקצועות התורה. לאחר פטירתו זכו גם ספריו לתפוצה רחבה, ובהם סדרת "מעין גנים" על התורה, "שמן למאור", "שלמי שמחה", "שלמי חגיגה" ו"דקדוקי תורה". מתורתו מופצים גם דברי תורה מדי שבוע בגיליון "שלמה משנתו".

"מגלה טפח ומכסה אלפים"

את הדרך שבה ביקש לחיות תיאר הרב בעצמו בספרו "מעין גנים": "באמת שלימות האדם הוא שבפנימיותו תהיה הרבה יותר גדולה ממה שנראה מבחוץ, בבחינת מגלה טפח ומכסה אלפים".

המשפט הזה אפיין במידה רבה את דמותו. בחייו הסתיר את עבודתו ואת ידיעותיו, ורק לאחר פטירתו החלו להתגלות עוד ועוד פרטים על שקיעותו בתורה, הנהגותיו ויחסו לכל יהודי.

אחד הדברים שהביאו את שמו לתודעת הציבור הרחב הוא הצוואה המיוחדת שהותיר אחריו. בצוואתו פנה לכל מי שמתמודד עם צער וייסורים, ברוחניות או בגשמיות, וביקש ממנו להדליק נר לעילוי נשמתו ולשפוך את ליבו בתפילה.

"רצוני חזק להיות משען ומשענה לכל הסובלים ייסורים בין ברוחניות ובין בגשמיות, ואפילו למי שיחשוב שהוא הרשע הכי גדול", כתב.

בהמשך ביקש כי מי שנמצא בצער ייכנס לחדר, ידליק נר לעילוי נשמתו ויפרט את בקשתו. "אם יהיה אפשרות בידי להועיל ארצה מאוד להועיל", כתב, "ואם לא אוכל להועיל אקווה לעטוף אותו באהבה וחיבה ולתת לו בלב תנחומים ותקווה טובה".

את הצוואה חתם במילים המבטאות את הקשר שחש לכל יהודי: "ממני הנפרד מכם באהבה עצומה רק בגוף וקשור עם כל נשמות ישראל בלי יוצא מן הכלל באהבת עולם".

מאז פטירתו פורסמו סיפורים רבים של אנשים שסיפרו כי הדליקו נר לעילוי נשמתו, התפללו וראו ישועה.

עשרה בחורים וישועה אחת מופלאה

אחד הסיפורים שסופרו הוא על בחור מישיבה חסידית באלעד, שעלה לציונו של הרב למחרת יום השנה בשנת תשפ"ה. הבחור התפלל על חבריו שהמתינו זמן רב לזיווגם והבטיח כי אם עד "זאת חנוכה" כולם יתארסו, תיערך סעודת הודיה לעילוי נשמת הרב.

עד ערב "זאת חנוכה" התארסו תשעה מהבחורים. בצהרי "זאת חנוכה", כך סופר, התארס גם הבחור העשירי, ולאחר מכן נערכה סעודת הודיה.

"אין את זה בכל הש"ס"

לצד סיפורי הישועות, בני משפחתו ותלמידיו מספרים על בקיאות יוצאת דופן בתורה.

אחד מבניו סיפר כי פעם לקח תלמוד ירושלמי וקרא בפני אביו מספר מילים, ולאחר מכן ביקש ממנו לזהות מאיזו מסכת הן לקוחות.

הרב השיב מיד: "מה אתה קורא? אין את זה בכל הש"ס!". כשהבן הראה לו כי הדברים אכן כתובים בגמרא, השיב אביו כי מדובר בירושלמי ואף ציין את המסכת והפרק.

גם בתקופה האחרונה לחייו, כאשר התמודד עם מחלתו, המשיכה התורה לתפוס את מרכז עולמו. כאשר שמע שהגאון הצדיק רבי שמעון גלאי שליט"א מתכוון להגיע לבקרו, אמר לבני משפחתו כי מאחר שהוא חולה ואינו יודע אם הוא עדיין זוכר היטב את הש"ס, הוא רוצה לבקש מהרב גלאי לבחון אותו עליו.

סדר לימוד שלא נעצר

מלבד לימודו במשך היום, החזיק הרב אסולין בכ"ד לימודי חובה יומיים. בין לימודיו היו מדרשים, חק לישראל, רמב"ם, שניים מקרא ואחד תרגום, נ"ך, עין יעקב, תוספתא, בבלי, ירושלמי, זוהר, תיקוני זוהר, משניות, חפץ חיים וספרי הרמח"ל.

את ההספקים נהג לסמן במחברת. לפי בני משפחתו, גם בימי חתונות ושמחות של ילדיו הקפיד להשלים את לימודיו באותו היום, לעיתים על חשבון האכילה והשינה.

שקיעותו בתורה ניכרה כבר בצעירותו. לאחר פטירתו מצאה המשפחה מכתב שכתב בגיל כ"ח, ובו תיעד שאלות ששאל את מרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי זצוק"ל. אחת מהן הייתה כיצד ניתן להינצל מהרהורי תורה במקומות שבהם אסור להרהר בדברי תורה.

הספר שרבי חיים קניבסקי לא הניח מידיו

קשר מיוחד נרשם סביב ספרו "דקדוקי תורה". כאשר יצא הספר "דקדוקי תורה - את וגם לרבות, אך ורק למעט", הוא נמסר למרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל באמצעות אחד מנכדיו.

על פי המסופר, רבי חיים החל לעיין בספר כבר בדרכו מבית הכנסת לדרמן לביתו, כשהוא הולך ברחוב והספר פתוח בידיו. גם לאחר שהגיע לביתו המשיך לעיין בו והותיר אותו על שולחנו במשך זמן.

כעבור מספר ימים ביקש מנכדו לקרוא למחבר. כאשר הגיע הרב אסולין, קיבל אותו רבי חיים בחביבות, טפח על שכמו ושיבח בפניו את הספר.

"אפילו אם חייל אחד ינצל"

אהבת ישראל הייתה אחד המאפיינים הבולטים בדמותו. בצוואתו כתב כי הוא "קשור עם כל נשמות ישראל בלי יוצא מן הכלל באהבת עולם", ובני משפחתו מספרים כי הדברים באו לידי ביטוי גם בתקופת ייסוריו הקשה.

בעשרת ימי תשובה תשפ"ד, כחודש לפני פטירתו, סבל הרב מכאבים קשים ביותר. אחד מבניו שאל אותו האם היה מוכן לסבול את הייסורים הללו אילו ידע שבזכותם יינצלו מאה חיילים.

"ב-ר-ו-ר!!! מה השאלה בכלל?", השיב.

לאחר מכן הוסיף בדמעות כי גם אם היה יודע שבזכות ייסוריו יינצל חייל אחד בלבד, היה מוכן לסבול אותם.

בנו הזכיר לו את הכאבים הקשים שעבר ואת מצבו הגופני המורכב. הרב השיב כי הוא זוכר היטב את הכול, ולמרות זאת היה מוכן לסבול כדי שחייו של חייל אחד יינצלו.

חיים של קדושה והצנע לכת

בני משפחתו מספרים כי כבר מגיל בר מצווה הקפיד לטבול במקווה מדי יום. באחד הסיפורים שנחשפו לאחר פטירתו, סיפר חתנו כי בכ"ד באלול תשפ"ג הזכיר בפניו את יום פטירתו של רבי יחזקאל אברמסקי זצוק"ל.

הרב אסולין סיפר כי הוא זוכר את התקופה שבה רבי יחזקאל היה חולה וכיצד בכה והתפלל שהקב"ה ישאיר אותו בחיים. כאשר ערך חתנו את החשבון התברר כי הרב אסולין היה אז כבן עשר בלבד.

סיפור נוסף שממחיש את דרכו נוגע לחודש אלול. אחד מבניו סיפר כי אביו הגיע פעם לאחד המקובלים הגדולים בירושלים ושאל אותו האם אוזניו נקיות, האם פיו נקי וכך עבר עמו על חלקי גופו.

כששאל אותו בנו מדוע לא ניצל את ההזדמנות כדי לבקש ברכה, השיב: "בחודש אלול צריכים לעשות תשובה. איך אפשר לחשוב על משהו אחר".

כך מתארים בני משפחתו ותלמידיו את דמותו של רבי שלמה אסולין זצוק"ל: גאון בתורה, עובד ה' בהצנע לכת, בעל מדרגות של קדושה וטהרה ואדם שנשא בליבו את כאבם של אחרים.

אמש, עם כניסת יום ההילולא השלישי, הגיעו רבים לציונו הקדוש בבית העלמין באלעד. גם היום, ז' במרחשוון, ממשיכים רבים לפקוד את המקום, להדליק נר לעילוי נשמתו ולהעתיר בתפילה על הכלל ועל הפרט, שלוש שנים לאחר הסתלקותו.