בין המצרים: הכוח הרוחני מפרשת פנחס שמסוגל לקרב את הגאולה

בימים אלו של בין המצרים כאשר עם ישראל ניצב מול אתגרים רוחניים וגשמיים מורכבים מתגלה לנו פרשת פנחס במלוא הדרה ומאירה את הדרך אל הגאולה השלמה. הזוהר הקדוש מלמד אותנו כי לימוד דברי התורה והסוד מסוגל להביא לגאולת הפרט והכלל ברחמים וכי דמותו של פנחס בן אלעזר טומנת בחובה מפתחות עמוקים להבנת המציאות שלנו כיום.

גבורתו של פנחס וסוד האותיות על פי הזוהר הקדוש פנחס הוא למעשה גלגול או התלבשות של מידת הגבורה מיצחק אבינו. למרות היותו נכדו של אהרון הכהן איש החסד פנחס פעל במידת הדין והגבורה כדי להשיב את החימה מעל ישראל. הזוהר מתאר תיאור מופלא ומיסטי של מעשה הגבורה הזה: פנחס ראה את האות מ' טסה ברקיע כשהיא מבקשת להתחבר לאותיות ו' ו ת' כדי ליצור את המילה מוות חס וחלילה. בתושייתו הרוחנית פנחס חטף את האות מ' וחיבר אותה לשמו בגימטריה 208 בדומה ליצחק ובצירוף האות מ' הגיע למספר 248 המייצג את הרומח ואת רמ"ח איבריו של האדם. כך הפך פנחס את מידת הדין והמוות לכוח של חיים וחסד.

ההבדלה בין עם ישראל לערב רב נקודה מרכזית העולה מתוך דברי הזוהר היא ההבחנה המדויקת בין בני ישראל האמיתיים לבין הערב רב. הזוהר מדגיש כי במגפה שהתרחשה בשיטים לא נפל אפילו אחד מבני ישראל האותנטיים אלא רק אלו שהתערבו בהם מהערב רב. הבחנה זו משמעותית ביותר גם לימינו אנו שכן הערב רב הוא זה שיוצר את הפירוד והמחלוקת בתוך האומה. כל עוד השפעתם קיימת קשה להגיע לאחדות אמתית שהיא התנאי להשראת השכינה.

המלחמה על הצביון היהודי כיום אנו עדים למאבק רוחני עז על דמותה של המדינה. הזוהר הקדוש והרעיה מהימנא מזהירים מפני מצב שבו הנהגת העם נמצאת בידיים שרחוקות מערכי התורה והיהדות. הניסיונות לדחיקת הדת מהמרחב הציבורי וההתקפות על לומדי התורה הם הביטוי המודרני לאותה שליטת הערב רב המעכב את הגאולה. התחושה היא של מלחמה רוחנית חזקה מאוד על הצביון של עם הנצח.

הגעגוע לבית המקדש חורבן בית המקדש שאת תוצאותיו אנו מציינים בימים אלו אינו רק אירוע היסטורי אלא חיסרון רוחני שקיים בכל רגע. מיום שחרב הבית נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמיים והדעות השתבשו. המקדש היה המקום שבו הגשמיות התבטלה אל מול הרוחניות והשפע האלוקי ירד לעולם בצורה גלויה דרך ניסים יומיומיים. הציפייה לבניין הבית השלישי היא למעשה הציפייה לחזרתה של האומה לעוצמתה הרוחנית המלאה שבה כולם ידעו את השם מקטנם ועד גדולם.

לצאת אל מחוץ למחנה משה רבנו הבין לאחר חטא העגל כי במקום שבו אין קדושה יש טומאה ולכן הרחיק את אוהל מועד אל מחוץ למחנה. המסר עבורנו הוא ברור: מי שמבקש את השם ורוצה קדושה אמתית צריך לעיתים לצאת נגד הזרם ולא לפחד להיות מחוץ למחנה החברתי המקדש את האנוכיות והחומריות. עלינו להתחזק בלימוד הזוהר והתורה שהם השומרים האמיתיים של עם ישראל לאורך כל הדורות. דרך ההתעוררות בתשובה והאמונה בבורא עולם נזכה לראות בבניין ציון ובגאולה קרובה במהרה בימינו אמן.

האזינו לתוכנית המלאה בערוץ 2000: