האם הקבלה סותרת את ההלכה? האמת שרבים לא מכירים

התפיסה כאילו קיימת סתירה בין חוכמת הקבלה לתורת הפשט היא טעות נפוצה אך שגויה מיסודה. הקבלה היא נשמת התורה, החלק הרוחני הפנימי והעמוק שלה, ואי אפשר בשום אופן להפריד בינה לבין רובדי הפשט. היחס ביניהן דומה ליחס שבין הגוף והנשמה באדם: כשם שהגוף מורכב מרמ"ח איברים ושס"ה גידים, כך גם לנשמה יש מבנה רוחני מקביל המורכב מתרי"ג חלקים. חוכמת הקבלה אינה סותרת את הפשט אלא משלימה אותו ומעניקה לו את חיותו הפנימית.

למעשה, מנהגים רבים ומגוונים בכל רחבי היהדות, ובפרט בקרב קהילות עדות המזרח, מבוססים כולם על פי סודות הקבלה העמוקים. סדרי התפילה, הנהגות היום-יום וההליכות הרוחניות מכוונים צעד אחר צעד על פי קביעותיהם של חכמי הסוד. אמנם נכון שכתבו הפוסקים כי במקרים בודדים שבהם קיימת מחלוקת מפורשת בין דברי הזוהר והמקובלים לבין פסק השולחן ערוך, אנו נוהגים לפסוק להלכה למעשה כדעת מרן השולחן ערוך, אך מדובר במקרים חריגים ומעטים בלבד. ברוב המכריע של העניינים, הנגלה והנסתר עולים בקנה אחד ומשלימים זה את זה.

עדות מובהקת לכך ניתן למצוא בדבריו של מרן רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, אשר הפליג בשבחו של האר"י הקדוש וציין כי נשמתו היא מנשמת הנביאים. מסופר כי לאחר שפגש את האר"י, אמר לאשתו ששמע על שולחנו דברים שאפילו תנאים לא יכלו לומר, ומכאן הוכיח בבירור שנשמתו הגבוהה נאצלה ישירות ממקור נבואי עליון.

ראוי לזכור כי בעל השולחן ערוך עצמו היה מעורב עמוקות בעולם הנסתר, ואף חיבר את הספר "מגיד מישרים" על פי גילויים שמימיים שזכה להם. לכן, אין כל ניגוד בין הנהגת ההלכה להנהגת הקבלה, והן מהוות חטיבה אחת מלוכדת של תורת אמת אחת.