במשך 7 שנים הוא רימה את הלקוחות - לא תאמינו מה קרה כשניסה לתקן את הגזל

בארצות הברית היה מפעל משגשג לייצור שקיות ניילון. בעל החברה היה אדם חכם וממולח, אך גם "יצירתי" מדי בדרכיו הכלכליות. על כל אריזת שקיות שיצאה מהמפעל שלו הוא הקפיד לכתוב בגדול "100 יחידות", אך בפועל היו שם רק תשעים שקיות בלבד. הוא אמר לעצמו בביטחון: "מי כבר יטרח לספור שקיות ניילון פשוטות? בכל חבילה אני מרוויח עשר שקיות נקיות, וכך אני מגדיל את רווחיי בקלות בלי שאף אחד ישים לב". וכך זה נמשך, לא יום ולא חודש, אלא שבע שנים תמימות.

יום אחד, אותו אדם החל להתקרב לדת ולשמוע שיעורי תורה. באחד השיעורים שמע על חומרת עוון גזל, ומשפט אחד טלטל את עולמו: "גזל אינו נעלם, הוא נשאר ומקטרג על האדם מלמעלה". הוא הלך לרב, סיפר את הסיפור וביקש תיקון. השיב לו הרב: "מידה כנגד מידה. במשך שבע השנים הבאות תעשה בדיוק את ההפך. תמשיך לכתוב מאה יחידות, אך תכניס מאה ועשר שקיות לכל חבילה".

הוא נבהל וקפץ: "הרב, זה לא כלכלי, אני אפסיד הון!" אך הרב נשאר בשלו: "שבע שנים לקחת, כעת שבע שנים תיתן". שנה ראשונה עברה והביאה עמה ירידה בהכנסות. בשנה השנייה נרשמה ירידה נוספת. בשנה השלישית הוא כבר נלחץ באמת אך הרב לא הרשה לו לקצר הליכים ורק אמר לו: "מידה כנגד מידה, תמשיך בדרך זו".

לאחר כארבע שנים, רשות צרכנות גדולה בארצות הברית החליטה לבצע בדיקה מקיפה: מי מהחברות באמת עומדת מאחורי מה שהיא מבטיחה על אריזת המוצר? הם בדקו חברות רבות ומצאו שמרביתן אינן מדייקות. אך אז הם גילו חברה אחת מוזרה במיוחד: לא רק שהיא מדייקת, היא מעניקה ללקוחות יותר מהכתוב!

מיד הזמינו את בעל המפעל לכל אולפני התקשורת הגדולים ושאלו אותו בתמיהה: "תגיד, אתה נורמלי? אתה כותב מאה ושם מאה ועשר?! למה לך?"

והוא, בפשטות ובענווה גדולה, השיב להם: "אני פשוט חושב על הלקוחות שלי. מה זה כבר עוד עשר שקיות קטנות כדי שהם יקבלו באמת את מה שמגיע להם?". המילים הללו, שנאמרו בלי פרסום, בלי רעש ובלי אגו, כבשו את הלבבות. המניות של החברה זינקו מיד לשמיים וההכנסות שלו גדלו פי ארבעה.