"לדוד ה' אורי וישעי": הסגולות של פרק כ"ז בתהילים שכדאי לומר בכל יום בחודש אלול

חודש אלול כבר כאן, ויחד איתו מגיעים ימי הרחמים והסליחות - ימים מיוחדים של תשובה, תפילה והתקרבות לבורא עולם. אחד המנהגים הידועים הקשורים לימים אלו הוא אמירת מזמור כ"ז בתהילים, המתחיל במילים: "לדוד ה' אורי וישעי".

מדוע דווקא המזמור הזה נקשר לחודש אלול, ומהן המעלות והסגולות המיוחסות לאמירתו?

בקהילות רבות נוהגים לומר את פרק כ"ז בתהילים בתקופת אלול והימים הנוראים. המנהג המוכר הוא להוסיף את המזמור לתפילה במהלך חודש אלול ולהמשיך באמירתו גם בתקופת חגי תשרי עד הושענה רבה.

אחד המקורות למנהג מובא ב"מטה אפרים", ומנהג אמירת המזמור מוזכר גם במשנה ברורה. לפי המנהג המובא במקורות, אומרים את המזמור בבוקר ובערב.

אבל מדוע נבחר דווקא פרק כ"ז?

התשובה מסתתרת כבר בפסוקים עצמם.

חז"ל דרשו את הפסוק הפותח של המזמור וקישרו אותו למועדי חודש תשרי:

"ה' אוֹרִי" - זה ראש השנה (יום שבו ה' מאיר את דיננו).

"וְיִשְׁעִי" - זה יום הכיפורים (יום שבו ה' מושיע ומוחל על עוונותינו).

"כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה" - זה רמז לחג הסוכות (המופיע בהמשך הפרק, פסוק ה').\

כך הופך המזמור למעין מסע רוחני שמלווה את האדם מאלול, דרך ראש השנה ויום הכיפורים ועד ימי חג הסוכות.

בספרים ובמקורות העוסקים במנהג מובאות מעלות גדולות לאמירת "לדוד ה' אורי וישעי" בתקופה זו.

בין הסגולות המיוחסות לאמירת המזמור בקביעות מוזכרות שמירה, ביטול גזרות קשות והכנעת המקטרגים. במקורות מובאות מעלה מיוחדת לאדם המקפיד לומר את המזמור מדי יום בתקופה זו.

ספר "שם טוב קטן" (משנת תס"ו - 1706): זהו אחד המקורות המודפסים הראשונים המציינים את הסגולה. הוא כותב כי האומר מזמור זה מראש חודש אלול ואילך מובטח לו שיוציא ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, ובמשפטו של ראש השנה יצא זכאי לחיים טובים ולשלום.

רבי חיים הכהן (תלמיד המהרח"ו): בספרו "שערי רחמים" (והובא בספרים כמו "שערי תפילה" של הרב יעקב רקח), מובאת סגולה כבירה לפיה מי שמקפיד על האמירה, אפילו אם נגזרה עליו חס ושלום גזרה רעה מן השמיים - בכוח אמירה זו לבטלה ולמחוק את המקטרגים והמשטינים מעליו.

סידור הבעש"ט הקדוש: מובא בשם הבעש"ט שמי שיאמר את המזמור ערב ובוקר, דבר יום ביומו, מובטח לו שיצא "בדימוס זכאי בדין" (כלומר יזוכה לחלוטין בדין של הימים הנוראים).

החיד"א בספרו "מורה באצבע": מציין שהמזמור מסוגל מאוד לשמירה ולהצלחה, וטוב לאומרו לא רק בתקופה זו אלא אף במשך כל השנה כולה.

עם זאת, מעבר לסגולות, תוכנו של המזמור עצמו מתאים באופן מיוחד לעבודת חודש אלול.

דוד המלך מבטא בו ביטחון מוחלט בבורא: גם כאשר אויבים מקיפים אותו וגם כאשר הוא ניצב מול פחד וסכנה, הוא מכריז שהקב"ה הוא האור והישועה שלו.

בהמשך מגיעה הבקשה העמוקה:

"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש".

כל הרצונות מתנקזים לרצון אחד - להתקרב לבורא.

זהו אולי אחד המסרים החזקים ביותר שאפשר לקחת אל חודש אלול. בתוך טרדות החיים, הדאגות והבקשות הרבות, האדם מתבקש לעצור ולשאול את עצמו: מה הדבר שאני באמת מבקש?

אלול הוא חודש של הכנה. ראש השנה ויום הכיפורים אינם מגיעים בבת אחת - ניתנה לנו תקופה שלמה כדי להתכונן אליהם.

לכן יש משמעות מיוחדת לכך שאמירת המזמור מתחילה כבר באלול. לפי ההסבר המובא במקורות, כדי להגיע ל"אורי" של ראש השנה ול"ישעי" של יום הכיפורים, יש להתחיל את ההכנה הרוחנית מבעוד מועד.

המזמור מתחיל בביטחון גדול - "ממי אירא", אבל הוא כולל גם תפילה ובקשה: "שמע ה' קולי אקרא וחנני וענני".

זהו החיבור המיוחד של אלול: מצד אחד אמונה וביטחון בבורא עולם, ומצד שני תפילה, חשבון נפש ובקשה אמיתית לקרבת ה'.

קיימים מנהגים שונים.

לפי מנהג נפוץ בקרב יוצאי אשכנז, אומרים את המזמור מראש חודש אלול ועד הושענא רבה, בבוקר ובערב. בבוקר הוא נאמר בסיום תפילת שחרית, ובערב יש הנוהגים לאומרו לאחר מנחה ויש לאחר ערבית. במקורות נוספים קיימים הבדלים לגבי היום שבו מתחילים ולגבי היום שבו מסיימים את אמירת המזמור.

לכן למעשה כל אדם ינהג כמנהג קהילתו וכפי הוראת רבותיו.

ובחודש שבו כולנו מבקשים לפתוח דף חדש ולהתקרב לבורא עולם, מילותיו האחרונות של המזמור מקבלות משמעות מיוחדת:

"קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'".