"יתגדל ויתקדש שמיה רבא" המילים המוכרות נשמעות בבתי הכנסת מדי יום, אך יש בהן פרט מסקרן: בשונה ממרבית נוסח התפילה, הקדיש נאמר דווקא בארמית ולא בלשון הקודש. הבחירה הזו אינה מקרית, ומאחוריה עומדים כמה טעמים היסטוריים ורוחניים.
כדי להבין מדוע נקבע כך נוסח הקדיש, צריך לחזור לתקופה שבה הארמית הייתה חלק מרכזי מחיי היום יום של עם ישראל.
לשון הקודש הייתה ונותרה שפת התורה והתפילה, אולם לאחר חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל התרחב מאוד השימוש בארמית בקרב היהודים. השפה, שהייתה נפוצה באזורי בבל, אשור, פרס וסוריה, הפכה עם השנים לשפת הדיבור של רבים מבני העם.
בעוד תלמידי החכמים הכירו והשתמשו בלשון הקודש, רבים מפשוטי העם דיברו בעיקר ארמית. מקומה המרכזי של הארמית בעולם היהודי בא לידי ביטוי גם בתלמוד הבבלי, שחלקים נרחבים ממנו נכתבו בשפה זו.
למרות שרוב נוסח התפילה נקבע בלשון הקודש, מספר קטעים נאמרים בארמית ובראשם הקדיש.
שכולם יוכלו להבין ולענות
אחד הטעמים לכך קשור לאופן שבו נאמר הקדיש בתקופות קדומות. הקדיש נאמר בסיומן של דרשות שבהן השתתפו יהודים מכל שכבות הציבור, ולא רק תלמידי חכמים.
כיוון שהארמית הייתה השפה המובנת לרבים, נוסח הקדיש נקבע בה כדי שגם יהודי פשוט שהגיע לשמוע את הדרשה יוכל להבין את השבח לקב"ה ולהצטרף לעניית "אמן" ו"יהא שמיה רבא".
כך הפך הקדיש לתפילה שאינה שייכת רק ליודעי ספר. כל יהודי יכול היה להבין את הנאמר ולהשתתף בהכרזה על גדלות שמו של הקב"ה.
מה הקשר בין הארמית למלאכים?
לצד ההסבר המעשי, במקורות מובא גם טעם רוחני הנוגע למעלתו הגדולה של הקדיש.
נוסח הקדיש כולל שבחים נשגבים לבורא העולם והכרזה על התגדלות והתקדשות שמו. לפי אחד הטעמים המובאים, שבחים גדולים אלה עלולים לעורר קטרוג מצד המלאכים.
הקדיש נקבע אפוא בארמית, שלפי המבואר במקורות היא לשון שאינה מובנת למלאכים, וכך נמנע אותו קטרוג.
להפוך את השפה עצמה לכלי של קדושה
הזוהר הקדוש מגלה רובד נוסף ועמוק בבחירה בארמית.
הארמית הייתה מזוהה במקורה עם אומות העולם, ובהקשר זה היא קשורה לצד הטומאה והסטרא אחרא. אלא שדווקא כאן טמון כוחו המיוחד של הקדיש: לוקחים לשון המזוהה עם הצד האחר ומשתמשים בה כדי להכריז על גדולתו וקדושתו של הקב"ה.
בכך מתגלה כוחה של הקדושה לגבור על הטומאה ולשבור את אחיזתה. השפה עצמה, שבמבט ראשון עשויה להיראות רחוקה מלשון הקודש, נעשית כלי לקידוש שמו יתברך.
נמצא אפוא שהארמית של הקדיש אינה רק שריד מתקופה שבה זו הייתה שפת הדיבור הנפוצה. מאחורי הנוסח עומדים כמה רבדים: הרצון שכל יהודי יבין ויוכל להצטרף, הטעם הקשור למניעת קטרוג המלאכים, והסוד המובא בזוהר על כוח הקדושה להכניע את הטומאה.
ומילים שנאמרו בארמית לפני דורות רבים ממשיכות להישמע עד היום בכל תפוצות ישראל: "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא".
