שבת זו היא האחרונה לשנת תשפ"ו. עוד רגע אנחנו סוגרים ספר שלם של חוויות, הצלחות ואתגרים.
בדיוק ברגע הזה התורה פותחת במילים: "אַתֶּם נצִָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם…" המילה שתופסת אותי היא דווקא “כולכם”.
לא רק הצדיקים. לא רק החזקים. לא רק אלה שהכל הלך להם השנה בדיוק כמו שתכננו. כולכם! אלה שהייתה להם שנה טובה, ואלו שפחות. אלה שהצליחו להגשים חלומות, ואלו שעדיין מחכים. צדיקים יותר וגם פחות. אלה שמגיעים לראש השנה עם חיוך גדול, ואלו שמגיעים עם תפילה קטנה בלב.
כולם עומדים יחד ויש בזה מסר עצום דווקא לפני ראש השנה.
לפעמים אנחנו מסתכלים מבחוץ על אנשים וחושבים שרק להם הכל מסתדר. שהחיים שלהם מושלמים. אבל האמת היא שלכל אחד יש את ההתמודדויות שלו. יש מלחמות שאף אחד לא רואה, תפילות שאיש לא שומע, ודמעות שנשארות בין האדם לבין בוראו.
גם בעולם שלי זה כך. אנשים רואים הופעה של שעה וחצי, אבל לא רואים את הדרך אליה. את ההכנות, את הלחץ, את האחריות, את הגעגועים הביתה כשנמצאים בדרכים. ולמרות הכל, כשעולים לבמה, מבינים כמה כוח יש לחיבור. ילדים והורים, סבים ונכדים.
באותם רגעים אתה מבין שמה שבאמת נשאר בסוף, אלה לא הכותרות והמספרים - אלא האנשים. אולי זו גם המשמעות של “ניצבים”. לא רק לעמוד, אלא להיות יציבים. לדעת שגם אם השנה הזו הייתה מלאה בעליות וירידות, אנחנו עדיין כאן. מאמינים, מקווים, ממשיכים…
עוד מעט נתחיל שנה חדשה בע"ה. יהיו בה חלומות חדשים, מטרות חדשות וגם אתגרים. אבל אם ניקח איתנו דבר אחד מהשבת הזו, הייתי רוצה שזה יהיה הפסוק הראשון של הפרשה - “אתם ניצבים היום כולכם".
כי כשאנחנו מאוחדים ויודעים לשמוח אחד עם השני, לחזק אחד את השני ולהתפלל אחד על השני - אנחנו נכנסים לשנה החדשה חזקים הרבה יותר.
שנזכה להיכתב לשנה טובה של בריאות, שלום, אחדות, בשורות טובות והרבה סיבות לשיר. שבת שלום!
