זו הייתה גדולתו האמיתית של אהרן הכהן, ולא מה שחשבתם

התורה בפרשת מסעי מספרת על פטירת אהרן הכהן. בראש חודש אב הוא נפטר על פי ה'. לא מחלה, אלא שה' ציווה אותו שיעלה להר, ושם ייפטר.

ולמה דווקא פטירת אהרן מתוארת בתאריך שלה?

ובתפארת שלמה כתב טעם למה פטירת אהרן כתובה בתורה: משום שהסתלקותו של אהרן הכהן הייתה באופן מיוחד שלא היה מעולם.

אמר לו משה לעלות להר ההר: "הכנס למערה", ונכנס. "עצום עיניך", ועצם, אומר רש"י. מיד נתאווה משה לאותה מיתה.

ולא נמצא כמוהו, שאפילו לא התפלל אהרן לפני ה' שיצילנו ממיתה. כשאהרן שומע: "על אשר מעלתם בי במי מריבת קדש", היה יכול להתנצל ולומר שזה היה אחיו משה ולא הוא. אך אהרן שותק, ועולה, ומציית ככל אשר יאמר לו משה. נכנס, ועוצם את עיניו, ונשמתו עולה למעלה בשתיקה. אפילו לא רצה להתפלל לבטל את הגזירה.

והמדרש (והילקוט, מסעי, אות תשפ"ז) אומר: "והיה אהרן הולך אחרי משה כשה לטבח יובל". אמר הקב"ה למלאכי השרת: "הייתם תמהים על יצחק כשעלה על המזבח ולא סירב? בואו וראו אח גדול הולך אחר אחיו הקטן לקבל מיתה ואינו מסרב".

הייתה למלאכים התפעלות, והיו נדחקים להציץ מן החרכים משמים על מעשה עקדת יצחק, שהאב עוקד את בנו על גבי המזבח, וכמו שכתב החתם סופר, שהיה ליצחק מסירות נפש על תורה שבעל פה.

אמר להם הקב"ה למלאכים: בואו וראו מעשה גדול יותר מעקדת יצחק. לא מדובר בבן שצריך לכבד את אביו, אלא באח צעיר שאומר לאחיו הגדול שיעלה להר ההר. היה אהרן הכהן יכול להשיב: אם הקב"ה רוצה לומר לי כדברים האלה, שהוא ידבר איתי. שהרי גם אהרן היה נביא, וכשהיו בני ישראל במצרים היה הוא הנביא לבני ישראל, וכמו שנאמר: "הנגלה נגליתי לבית אביך".

ורש"י פירש על הפסוק "שלח נא ביד תשלח": ביד אהרן, ביד מי שאתה רגיל לשלוח.

ואהרן הכהן לא היה חולה וזקן באותה שעה. הוא היה הולך בתוקפו, כמשה רבנו אחיו. ואף על פי כן הלך אחרי אחיו הקטן. ומה עומק הרעיון?

בגמרא סוטה אמרו חז"ל שקברו את משה מול בית פעור, כדי שיעמוד וילחם בקליפה הקשה של בית פעור, כי כל שנה ושנה קליפת פעור עולה, וקברו של משה רבנו מסייע בעניין זה.

ובאותה מידה גם הקבר של אהרן הכהן הוא על קצה ארץ אדום. ולמה?

כי מה שאנו סובלים עד היום הזה מקליפת אדום הרשעה, זה בגלל שלעשו יש זכות שכיבד את אביו. לעשיו יש יתרון גדול, יש להם זכות גדולה, לבני עשו יש את הזכות של עשו שכיבד את אביו יצחק. אבל הוא לא כיבד את אחיו הקטן, יעקב אבינו. זה אם נאמר שהוא אחיו הקטן. אבל אחרי שעשו מכר את הבכורה, אז יעקב הוא הבכור, מתוך בחירה של עשו.

ואהרן הכהן כיבד את אחיו הקטן. אומר המדרש, יש בזה התפעלות אפילו יותר מעקדת יצחק.

ולכן, כמו שמקום הקבורה של משה רבנו ליד בעל פעור להגביל את בעל פעור, כך אהרן הכהן על קצה גבול אדום, לשמור עלינו מצרת אדום, הוא עשו שמתפאר במה שכיבד את אביו, ואהרן הכהן כיבד את אחיו הקטן.

וכך אפשר להבין נהדר איך מיד מגיע עמלק אחרי שנפטר אהרן הכהן. ולמה? כי חשב עמלק, שמגיע מעשו, שאין עוד את הזכות של אהרן הכהן.

אבל אהרן לא רק בחייו היה בטל למשה רבנו, אלא גם במותו הוא מקבל את המוות בשמחה. ולכן גם במותו ממשיכה הזכות שלו להגן על עם ישראל מעמלק, שמגיע מעשו.

אהרן מקבל מה שאומר לו הקב"ה, אפילו שזה דרך משה רבנו. הוא אומר: כך ציווה ה', וקיבל עליו דין שמים באהבה. הוא זכה לבחינת "עשה רצונו כרצונך". אם זהו רצון ה', גם הוא רוצה בכך.

ובאמת, בדרגה נמוכה יותר מתפלל האדם לה' שיסייע לו ויציל אותו. אבל יש דרגה עוד יותר גבוהה, שהוא מקבל כל מה שה' עושה איתו, והוא אומר על כל דבר: הללויה.

זו דרגת "עשה רצונו כרצונך". שוב אין לו שום רצון. עד כדי כך שכשראה משה הנהגה זאת, שאומרים לו למות והוא מת, "נתאווה משה לאותה מיתה".

אפשר לומר על אהרן: "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו". על בסיס זה כתב התפארת שלמה.

כל מה שאנחנו צריכים להתפלל כדי למלא את החסרונות שלנו, זה בגלל שאנחנו לא במצב של "עשה רצונו כרצונך".

וזה מה שכתוב אצל אהרן הכהן.

"כבוד התורה הגדול, כבוד שמים הגדול, לבכות את השריפה אשר שרף ה'".

אומר משה רבנו לאהרן, כפי שמפרש הרשב"ם: כן! יש שבח גדול מזה. מהו? להיות ממשיך עובד ה' בתור המקדש, אפילו ששרף ה' את השריפה. בכל אופן, אתה תמשיך להיות עובד ה'. אם אתה תמשיך בעבודת ה', אז כן, זו עבודת ה' הגדולה ביותר. להיות עובד ה' למרות הייסורים, באהבה.

ולכן נאמר לאהרן: "יין ושכר אל תשת". למה? כמו לומר: תמשיך להיות שמח גם בלי היין, למרות שהיין הוא "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש".

אבל אהרן ממשיך להיות שמח בעבודת ה' גם בלי זה. וזה הפלא הגדול ביותר.

זו עבודת ה' הגדולה: להראות דוגמה של אדם, אדם עובד ה' בשמחה למרות הייסורים.

וידום אהרן, עד פטירתו.