מאמן הכושר חזר בתשובה: "בכיתי דמעות"

"הסטודיו היה מלא, כולם חיכו לאימון. נכנסתי ואמרתי להם – אין יותר אימונים. אני עוזב הכול והולך ללמוד תורה. כולם שתקו. זה היה הרגע הכי אמיתי בחיים שלי."

גבע בן ששון, בן להורים מהוד השרון, עשה הכול "לפי הספר": שחקן כדורגל מצטיין בנעוריו, שיחק במכבי תל אביב, בני יהודה ונבחרת ישראל. כשהקריירה נעצרה בעקבות פציעה – המשיך כמאמן כושר מצליח ללקוחות עילית מכל אזור המרכז.
אבל משהו עמוק בתוכו לא נתן לו מנוחה.

"הייתי אמור להיות מאמן מבוקש עם סטודיו מפוצץ, כסף, יוקרה, הצלחה. אז למה בפנים הרגשתי ריקנות?"

מתחיל במשחק – ונגמר בשאלה על החיים

כילד, גבע חלם להיות כוכב כדורגל. "זה לא היה רק חלום שלי – גם ההורים השקיעו המון. אבל אז פציעה קטנה הפכה לבעיה מתמשכת, והקריירה המקצועית דעכה."
המעבר לאימון כושר הגיע מהר. הלקוחות – מבוססים, מוכרים, דורשים. אבל דווקא בתקופה של הצלחה חיצונית – בפנים, החל תהליך התעוררות.

"זה התחיל בשיעור תורה אחד של הרב יגאל כהן. משם – עוד אחד, ועוד אחד. מהר מאוד הטלוויזיה בסטודיו שידרה רק שיעורי תורה. זה כבר לא היה סטודיו רגיל."

"ציציות בחוץ, שאלות מבפנים"

כמאמן, גבע לא הסתיר את ההתחזקות. כיפה, ציציות, כובע – הכול גלוי. והלקוחות? הסתקרנו.
"אחד שאל מה זה הציצית. אחר שאל אם אני פורש. זה פתח שיח. זה גם העמיק אצלי את השאלות. הבנתי שאני כבר לא שם בלב. כל מה שאני באמת רוצה – זה לנסוע לבני ברק, לשיעור, לישיבה."

הנסיעה ששינתה את הכול

באחד הימים, התקשר לרבו: "אמרתי לו – אני חייב ברכה. נוסעים לרבי דוד בצפון".
במהלך הנסיעה, של שעתיים ו-12 דקות, גבע קיבל החלטה: "אני לא בא לשאול אם לסגור. אני בא לבקש ברכה כי כבר סגרתי."

כשהגיע לרבי דוד, פרש בפניו את כל התהליך: החיפוש, הלבטים, התפילות, וההחלטה.
תגובתו של הצדיק הייתה חד־משמעית:

"עוד לא ראיתי אדם שהולך עם בורא עולם – ומפסיד. יש לך את ברכת השם."

"פרצתי בבכי. בכיתי דמעות של הקלה. כאילו סוף סוף הלב שלי והחיים שלי באותו קו."

"הודעתי לכולם – אין יותר סטודיו"

באותו ערב, בדיוק כשהיה אמור להתחיל באימון קבוצות, הודיע למזכירה שלו לזמן את כל הלקוחות.
"כולם הגיעו עם בגדי ספורט, חשבו שמתחילים אימון. אמרתי להם: אני לא מאמן יותר. אני סוגר את המכון. אני הולך ללמוד תורה."

התגובות נעו בין הלם, כעס, צחוק, לאמונה שהוא "עבר קיצוניות".
אבל שנתיים אחר כך – התמונה כבר השתנתה:
"אלה שצחקו – היום מתקשרים. 'תברך אותנו', 'תחתן אותי', 'תבוא להרצאה'. כשהאמת בלב – היא מדבקת."

"יש לי מטרה אחת – ללכת עם ה' עד הסוף"

כיום, גבע לומד תורה בבני ברק. בלי אינטרנט, בלי ווטסאפ, בלי הצגה. רק עם אמונה עמוקה, חיוך פנימי – ושליחות.
"היו לי חיים יפים – אבל עכשיו יש לי חיים אמיתיים. אני לא מתגעגע. אני קם בבוקר עם שקט בלב. עם תחושת ייעוד."