השחקן בצלאל בורוכוב בדמעות: "יש גן עדן, סבא נמצא שם"

בפרק מיוחד ומרגש של התוכנית 'הדרך חזרה הביתה', הגענו לביתו של השחקן בצלאל בורוכוב לשיחה גלויה. בורוכוב, המוכר מעולם הטלוויזיה, הקולנוע והתיאטרון, חשף את המסע הרוחני שעבר, החל מהבית המסורתי בו גדל ועד לרגע שבו הבין כי האמת נמצאת במקום אחר לגמרי. בבכי כנה וחשוף הוא משתף ברגעים אישיים על סבו, על כוחה של האמונה ועל התקווה שמנצחת גם את רגעי השפל הקשים ביותר. המשפט שמהדהד לאורך כל הראיון ומזכיר לנו את עוצמת החיים שלאחר המוות הוא: "יש גן עדן, סבא נמצא שם", אמירה שמעניקה משמעות חדשה לזיכרון ולאהבה.

בצלאל, כיום בן 35, נשוי למורן ואב לתמר, נזכר בילדותו בבית שהיה מאופיין במסורתיות מעורבת. מצד אחד היה שם קידוש בשבת, אך מצד שני מיד לאחריו היו מדליקים טלוויזיה ונוסעים ברכב, אם כי הקפידו שלא להדליק אש. הדמות הרוחנית המשמעותית ביותר בחייו הייתה סבו, שהיה אדם דתי מאוד, עטור כיפה, מקפיד על תפילות ועל הלכות. הקשר ביניהם היה כה עמוק, עד שבורוכוב מתאר אותו כאבא שני שלו. הם חלקו חדר משותף עד שבורוכוב הגיע לגיל 20, קרבה שיצרה חיבור בל ינתק.

הסדקים הראשונים בתפיסת עולמו של בצלאל החלו להופיע במהלך שירותו הצבאי. הוא נזכר בחוויה נוראית של ירי פצמ"רים וצבע אדום בזמן הטירונות, עוד לפני שהספיק להסתגל למערכת הצבאית. שם, מול סכנת החיים המוחשית, החלו לעלות השאלות הקשות על מהות החיים והקיום בעולם הזה. אך השוק האמיתי הגיע מיד עם סיום השירות הצבאי, בדיוק כשנרשם ללימודים: סבו האהוב נפטר בפתאומיות. האובדן היה כבד מנשוא והוא חווה את האבל בצורה כואבת ביותר, מה שהוביל אותו שוב לשאול: "בשביל מה הכל?".

באותה תקופה קשה, נקודת האור הגיעה מכיוון אחיו, שחזר בתשובה שנתיים קודם לכן ונכנס לישיבה. בצלאל הבחין בשינוי לטובה שעבר על אחיו: הוא הפך למעודן יותר, רגוע יותר, וחזר הביתה עם אור בעיניים. במהלך השבעה על סבם, האח החל לומר דברי ניחוח שהתיישבו על לבו של בצלאל. באופן מפתיע, האח מצא את עצמו הופך לדמות רבנית בעל כורחו עבור המשפחה, כשהוא יושב ומחזק אותם בדברי תורה ובחיזוקים שהיו זקוקים להם באותה שעה קשה.

הצעד המעשי הראשון שלו בדרך לתשובה היה לקיחת המטפחת של סבו מהכיס של בגדו, מזכרת מהיסטוריה של שנים רבות. הוא החל להקפיד על ברכת אשר יצר ושמירת שבת ברמה הסוציולוגית, אך עדיין לא מתוך אמונה עמוקה. כאשר התקבל ללימודי תיאטרון, הוא עמד בפני דילמה ראשונה והחליט להעדיף את התיאטרון על פני השבת, מתוך הבנה שבמקצוע זה עובדים בשבתות. אולם, מפגש מקרי עם הספר "הוכחה לגן עדן" של דוקטור אבן אלכסנדר שינה את הכל. הספר מתאר חווית מוות קליני של מנתח מוח שחווה מציאות עליונה, ובזמן שבצלאל קרא בו, הוא פרץ בבכי בלתי פוסק. פתאום הכל התחבר לו: הוא הבין לאן סבו הלך והבין שיש בורא לעולם, יש גן עדן ויש עולם הבא.

ההבנה שסבא נמצא במקום של מרגוע הובילה אותו לקבל על עצמו שמירת שבת מלאה בסוף אותה שנה. הוא הבין שאי אפשר לשלב מקצוע עם חיי משפחה רוחניים מבלי שמשהו יבוא במקום הראשון. מאותו רגע, הדרך לחיים של תורה ומצוות הייתה קצרה. הוא החל ללמוד ולקיים כל מצווה שלמד עליה. המבחן הגדול לא איחר לבוא: הוא התקבל להצגה בתיאטרון הקאמרי היוקרתי, אך התפקיד דרש הופעה בשבת. בורוכוב נכנס לחדר, סגר את הדלת והחל לבכות. בפעם הראשונה הוא דיבר ישירות עם הקדוש ברוך הוא ושאל אותו למה הוא מעביר אותו את הניסיון הזה דווקא כשהגיע לטופ של התיאטרון הישראלי.

בעקבות דבריו של אחיו, שהסביר לו כי כל מה שמוותרים עליו למען הקדושה ה' מחזיר כפליים, בצלאל בחר לוותר על התפקיד. הוא גילה לתדהמתו שבאותה שנה הוא זכה למשכורת כפולה ומשולשת, והוא מעיד כי בכל חודש מחדש ה' דואג לפרנסתו בדרכים פלאיות. כיום, בצלאל מרגיש שכל חייו הם השגחה פרטית גלויה, במיוחד בתחום הפרנסה. הוא מציין שככל שהוא לומד יותר אמונה וביטחון, הוא זוכה לראות את ההשגחה הזו "בלייב".

במבט לאחור, אם היה יכול ללחוש משהו לעצמו כנער בן 18, הוא היה אומר לו לא לפחד לשאול שאלות ולחפש תשובות. למרות שאינו מתחרט על המסלול שעבר כי הכל משמיים והכל לטובה, הוא מודה שאם היה יכול לזכות בטוב הזה של האמונה מוקדם יותר, הוא היה עושה זאת בשמחה. הראיון עם בצלאל בורוכוב הוא רגע של השראה צרופה, המזכיר לכולנו שגם בתוך עולם של אורות וזוהר, האור האמיתי נמצא בחיבור לשורשים, לשבת ולקדוש ברוך הוא.