שחקן הכדורגל שכולם חשבו שהשתגע רק בגלל שבחר באמונה

סיפורו של דניאל מאיה, שחקן כדורגל בן 20, הוא סיפור על אומץ לב נדיר ובחירה באמת פנימית אל מול עולם חיצוני ותובעני. מאיה, שהחל את הקריירה שלו בגיל חמש בהפועל תל אביב וולפסון, חי את חלום הכדורגל שגם אביו שאף אליו. אולם, בתוך המסגרת המורכבת והקשה ביותר של הכדורגל המקצועני, שבה נמצאים עליות וירידות, משברים וניסיונות, הרגיש חוסר.

החיפוש אחר השמחה האמיתית
דניאל מספר כי לא היה שמח באמת. הוא ראה אנשים שומרי מצוות כשהם תמיד רגועים, שמחים ומרוצים, מה שעורר בו את הצורך למצוא את אותה שלווה. כך החל החיפוש שלו אחר הדעת והקרבה לקדוש ברוך הוא. ככל שהתקרב לבורא עולם, כך קיבל יותר שמחה ואמונה בחייו.

בגיל ארבע עשרה או חמש עשרה החל תהליך החזרה בתשובה. בתחילה, שמירת השבת הייתה חלקית. השינוי הדרמטי חל כאשר הלך עם אביו לבית כנסת של חסידי ברסלב בבת ים. שם חווה תפילה של דבקות ושמע שיעור תורה מרתק. שמחתם של האנשים שם שכנעה אותו שהוא רוצה שבת של יהודי אמיתי, הכוללת תפילה עם דבקות, שירי שבת, סעודות של מלך ולימוד תורה.

הקרבות הדרך והניסיונות
בחירתו של דניאל באמונה הייתה כרוכה בניסיונות ובמחירים. היו שטענו כי "דניאל השתגע", רק משום שבחר בדרך רוחנית אמיתית. במישור המקצועי, הוא נאלץ לוותר על אימונים שהתקיימו בחגים, דבר שיצר קשיים מיידיים. הוא הבהיר: "לא מוותרים על הקדוש ברוך הוא".

בהדרכת רבו, הרב אסף, הוא קיבל על עצמו קבלות נוספות, כולל שמירת נגיעה, בידיעה שזו תהיה משימה קשה במיוחד בסביבה בה הוא נמצא. צעד אחר צעד, הוא החל "לגדר את עצמו", כדי להתחזק בצורה אמיתית.

שיאו של מבחן האמונה התרחש כאשר קיבל הצעה מקבוצה בחוץ לארץ שכללה מיליון שקל, אך זו לא הסתדרה עם שמירת שבת כהלכה. על שאלה זו השיב דניאל: "איך אפשר להגיד לא לקדוש ברוך הוא?". הוא מבין ש"אם אתה עושה משהו בשביל הקדוש ברוך הוא אתה בחיים לא תפסיד ממנו".

האמונה ככוח מניע על המגרש
דניאל מעיד כי ללא התורה והאמונה, הוא לא בטוח שהיה נשאר שחקן כדורגל היום. בכדורגל, תסכול ממשחק רע יכול להוביל לייאוש מהמאמן ומכולם. אך כאשר יש אמונה, אתה יודע שהכול בא בהשגחה: "זה הקדוש ברוך הוא, אני שום דבר אני כלום". עליך לעשות את ההשתדלות שלך, אך לקבל את הדין.

חיזוק "שריר האמונה"
דניאל מדגיש כי האמונה היא כמו שריר שחייבים להפעיל יום יום. אם אדם יתאמן במכון רק פעם בחודש, הוא לא ישיג תוצאות. לכן, הוא מקפיד ללמוד אמונה לפחות בין חצי שעה לשעה מדי יום. אם לא מחזקים את שריר האמונה, ברגע הראשון של ניסיון, האדם "יתפרק". חברים מהכדורגל אף מתחזקים יחד איתו, באים לשיעורי תורה ומשתתפים בשבתות אצל רבנים. דניאל סבור כי ילדים ונערים שנמצאים בקונפליקט של שילוב כדורגל ותורה צריכים לדעת שיש דבר כזה שנקרא מסירות נפש, ושאין צורך לפחד להתחייב לקדוש ברוך הוא.

סיפורו של דניאל מאיה הוא עדות חיה לכך שכאשר אדם שם את עצמו למען בורא עולם, ה' מעלה אותו מעלה מעלה, ומעניק לו שמחה וחיבור פנימי שאינם תלויים בהצלחה חיצונית.