"הייתי מחלל שבת עם ציצית": יחצ"ן המסיבות המוכר שברח מהלילה ישר אל האור

רועי טופז לא היה סתם עוד שם בלב סצנת חיי הלילה - הוא היה אחד מאלה שכולם הכירו. יחצ"ן, מקושר, מוקף, זוהר. בשיא הצלחתו קיבל מאות שיחות ביום, חיי מסיבות בלתי פוסקים, לילות ללא גבול. "הרגשתי שאני עוקף את הכסף. אבל כל מה שקניתי - החזיק חודש, ואז שוב ריקנות", הוא מודה.

אבל ריקנות היא רק ההתחלה.
טופז מתאר ילדות ללא חיבור לשורשים: "לא ידעתי כלום על יהדות. בבית לא הייתה שבת, לא חגים, הכול היה מותר. כשגדלתי, הפכתי לדמות בולטת - ובתוך כל ההמולה, משהו בפנים הלך ונסדק".

המפנה הגיע באופן מקרי כביכול - כשהוגש לו ספר: "בגן האמונה המבואר" מאת הרב שלום ארוש.
"פתחתי אותו - וזו הייתה הפעם הראשונה שמישהו ענה לי על השאלות שבלב: למה באתי לעולם? מה המשמעות? איך יכול להיות שיש לי הכול - ואני כל כך עצוב?".

ואז הגיעה ההשגחה.
"בעודי קורא בספר, מתקשר אליי שותף מהעבר ואומר: 'יש פה רב צדיק באילת - בוא לחטוף ברכה'. זה היה הרב חיים אלוש. לא תיארתי לעצמי שהוא בעצמו עבר את העולם הזה. הוא החזיק לי את היד - והרגשתי אור".

הרב פתח לפניו גמרא.
"דף ל״ח עמוד ב׳ - לא אשכח את השורה. זו הייתה הפעם הראשונה שפתחתי גמרא - וקיבלתי 'זץ' לנשמה".

אבל השיא הגיע בלילה אחר.
"יום שישי בלילה, אני על במה במועדון, מיקרופון ביד, קופץ, רוקד... ופתאום - קולט שיש לי ציצית עליי.
הקהל צועק: 'שבת היום!'.
ברחתי לרכב, הדלקתי מנוע - ובכיתי. באותו רגע - נפתח לי האור. כאילו מישהו הדליק את הנשמה".

משם הדרך כבר הייתה שונה.
בהדרגה עזב הכול, התחיל לשמור שבת, הפסיק להחטיא, ובחר לחזור - ממש לאותם מקומות - אבל הפעם עם שיעור תורה ביד:
"אם החטאתי - אני רוצה לתקן. לחזור למועדונים ההם, לאותם רחובות, ולפתוח שם מדרשיות".

שותפים לשעבר ניסו לפתות אותו להצעות מפתות, כסף כפול, חזרה ל״זוהר״ הקודם. אבל הרב אלוש פסק: כפרת עוונות.
"אמרתי להם: אדם לא נשלח לעולם כדי לרדוף תאווה. הוא נשלח כדי לנצח את עצמו.
וכל מה שחוויתי - היה ריק. לא ממלא. לא משמח.
יש ניצוץ בלב של כל יהודי - והניצוץ הזה מחפש אמת".

טופז מסיים בפשטות חזקה:
"תנו לבורא עולם להוביל אתכם. תפסיקו להילחם איתו. תקבלו - ותראו איך הלב נדלק".