הסבא נפטר, הילד נלחם ובאותו לילה קרה משהו שאי אפשר להסביר

"פתאום אני שומע שריקות של כדורים, פשוט שומע שריקות של כדורים רצים לי ליד הראש", מספר שמעון לוגסי בקול יציב, כמעט יבש. אבל העיניים? העיניים עוד רואות הכול. זו לא קלישאה. זהו סיפור על מוות שמנופף יד לשלום - אבל לא מקבל תשובה.

שמעון, בן 31, גדל בבית מסורתי. לא שומר מצוות, לא לגמרי חילוני. "עד גיל 17 וחצי הייתי חי חיים חילוניים לגמרי", הוא נזכר. ואז, כמו מתוך חלון של בית כנסת - משהו חדר לו ללב. "אני זוכר את עצמי עומד בקבלת שבת, והחזן אומר: 'ויכולו השמיים והארץ'. ופתאום קלטתי - אני שקרן. אני אומר את זה, אבל שנייה אחרי זה אני רואה סדרות בטלוויזיה ומחלל שבת. אמרתי לעצמי: 'די, זה נגמר'".

ככה התחיל המסע. שמירת שבת. חיפוש אמת.

הוא התגייס לחיל השריון. תותחן. במהלך מבצע צוק איתן ירדו לרצועת עזה. שם, בסמטאות סג'עייה, קרה הרגע שממנו כבר אי אפשר להישאר אותו אדם. "יצאנו 40 חיילים. שקיעה. שקט מוחלט. פתאום - שריקות של כדורים. הצלפים התחילו לירות. נשכבנו על החול. לא היה איפה להסתתר".

"הדבר היחיד שיש לך לעשות במקרה הזה זה פשוט לקום ולרוץ על החיים שלך", הוא מתאר. הם רצו. על החיים. עם כל המשקל, עם כל העייפות. חצו את הגבול לשטח ישראל. ושם - בתוך שדה אבטיחים - הגיעה הטעות.

"המפקדים אמרו לנוח קצת. הורדתי את הווסט, ואז - שריקה. פיצוץ מטורף. הכול לבן. הכול צפצופים. חיילים צועקים, מקללים. נהרגו חמישה. טיל פגע 5 מטר ממני. זה היה גיהנום".

הוא נשאר על הרגליים. אבל לא בשביל לברוח. "חבשתי חייל לרגל, כל הידיים שלי היו דם. רק צעקות ובלגן".

אחרי שחזר הביתה, ישבה אימא של שמעון עם דרור - חבר קרוב - וסיפרה בבכי על חלום. "אבא שלך - שנפטר - הופיע בחלום. הוא אמר לשמעון: 'תתכופף, אני רוצה לברך אותך ברכת כהנים'. והוא התכופף".

שמעון לא ידע כלום על החלום. אבל כששיתף את משפחתו במה שקרה, אביו לא החזיק את הדמעות. "עכשיו אני מבין", הוא אמר. ואז גם הוא קיבל על עצמו לשים ציצית. כמו שמעון. כמו אות חיים".

ואז אבא שלו נזכר: זו הייתה בדיוק השנה של פטירת הסבא, שעל שמו קרוי שמעון. "הבנתי שהקב"ה מדבר איתי. לא רק שמשך אותי לחזור בתשובה, אלא פתח לי דף חדש לגמרי".

ביום שבו כולם דיברו על תאילנד, שמעון ארז תיק - ונסע לירושלים. "החיים זה לא מקרה. כשקיבלת הזדמנות - אל תפספס. מי שלא תופס את זה, פספס את הפיס של החיים שלו".

היום, שמעון לומד יום שלם בכולל. גר בחריש. מקים משפחה של תורה.

"זה העונג הכי גדול - לחיות עם קרבת אלוקים לי טוב. אין עוד מלבדו. ראינו נס מאוד מאוד גלוי".